הבלוג של גורדוייל

מאז שנכנסתי לעולם הבדס"מי לפני חצי שנה, הזהות הבדס"מית שלי התגבשה יותר ויותר, עם קצת יותר הבנה כלפי מה שאני מתחבר יותר ופחות, למרות שעדיין לא חוויתי סשן או שליטה נשית. אני אכתוב כאן את כמה התובנות שיש לי עד כה (ומתנצל שזה ארוך).
בקצרה: נשלט, לא מזוכיסט, לא פומבי, מתחבר לשירותיות, מנטליות, סגידה, ומשמעת. מעדיף שהבדס"מ יתבצע בתוך קשר חברותי/זוגי.

קודם כל, אני כנראה שלא אדם פומבי. עבורי בדס"מ מייצר אווירה שהיא מאוד אינטימית וחשופה, שאני פחות רואה את עצמי מבצע אקטים שכאלו בסביבה של אנשים רבים. אני בכל מקרה נהנה לצפות בסשנים השונים במסיבות, ויכול להיות שהתפיסה הזו תשתנה כשאני אקבל יותר ניסיון וארגיש יותר ביטחון כלפי זה, אולם כרגע אני פחות מתחבר לזה.
שנית, אני לא מזוכיסט. אני לא נהנה לקבל כאב בשלל צורותיו. אני כן נהנה לצפות באנשים שמקבלים כאב בסשנים, וזה תמיד מסקרן אותי מה גורם להם להנות מזה, אולם אני רגיש מדי עבור כאב, ולא מרגיש שיש לי את הסיבולת או הרצון להיות במקום חשוף שהדבר הזה גורם.

שלישית, אני שמתי לב שבמסיבות השונות, התחברתי בעיקר לאקטים של סגידה, התמסרות, ותשוקה. בעיקר כשראיתי זוגות מתמזמזים זה עם זה, או פוט פטיש שמבוצע באופן אסתטי, או מיניות שיש בה דגש כלפי עונג של השולטת/נשלט בצורות שונות. אני גם מאוד התחברתי לנקודות שבו הנשלט הוא ממושמע לשולטת, או שהוא משרת אותה בדרך כזו או אחרת, וגורם לה להרגיש שהוא שייך אליה, והיא הבעלים שלו.

אני גם מאוד אוהב את האלמנט החינוכי שבתוך בדס"מ. אני חושב שאני מאוד נהנה מהקונספט של השולטת שמחנכת את הנשלט לגבי חוקים, פרוטוקלים, התנהגות בבית ומול אנשים אחרים, וכו'. יש משהו מאוד מושך עבורי, בכך שהנשלט לומד לאט לאט איך להתאים את עצמו לשולטת, ומבטא את ההתמסרות והרצון של הנשלט להטיב עם השולטת.
אני גם מרגיש שהקשר הבדס"מי צריך להיות קשר חברותי, או לכל היותר זוגי, בשביל שהוא ירגיש אותנטי, ובשביל שבאמת יהיה רצון של השניים להתמסר כלפי הדבר הזה. תקשורת זה מאוד חשוב, ולדעתי קשר חברותי/זוגי מאפשר את התקשורת בצורה יותר נאמנה. בגלל זה אני לא רוצה לבצע סשן חד פעמי במסיבה, או לעשות למישהי משהו במסיבה מבלי שיהיה קשר מבוסס.

לסיכום, אני מעדיף להיות עם שולטת שארגיש שהקשר ביננו הוא טוב, שארגיש בנוח איתה ושאבטח בה, בשביל לבצע את הסשן (או הקשר) הבדס"מי הראשון, ושהיא תעזור לי להבין יותר את הזהות הבדס"מית שלי, ובמקביל שאני אעזור לה בדברים שהיא צריכה. אני מרגיש שאני בעיקר מתחבר לשירותיות ומנטליות, אבל בשביל באמת לדעת אם זה נכון, אני צריך לחוות את זה. אני לא ממהר, ואני עדיין לומד את העולם הבדס"מי, ועדיין הולך למאנצ'ים ומסיבות, אבל אני נהנה מהדרך שאני הולך בה.

ביום חמישי אני עברתי meltdown בדאנג'ן. אני לא אכנס לפרטים מה בדיוק קרה, אבל קרו לי הרבה דברים במהלך חודש מאי-יוני שגרמו לי למטען נפשי שהייתי צריך לפרוק איכשהו. זה גרם לי לבכי שגזל ממני את כל האנרגיות, ולא אפשר לי ממש להיות פעיל במסיבה או לדבר עם האנשים מסביבי.

למזלי, היו הרבה אנשים מסביבי שעזרו לי, חיבקו אותי, ועודדו אותי בעקבות מה שעברתי (חייב לציין את קימברלי המדהימה שעזרה לי מאוד), וזה גרם לי להרגיש שאני לא לבד בעולם הבדס"מי, ושיש אנשים שאכפת להם ממני ורוצים לראות אותי מתקדם בעולם הזה.

אתמול בעיקר העברתי את הזמן בשינה, מנסה להבין איך אני ממשיך מכאן, על ההתמודדות שלי עם האוטיזם, אבל גם פשוט הגוף שלי לא רצה לתפקד. גם לאחר מכן היו אנשים שבדקו אם אני בסדר והזמינו אותי לדבר איתם בפרטי בעקבות המחשבות שהיו לי.

אני בכוונה כותב כאן קצר, בעיקר כי לא כתבתי כאן הרבה זמן, ולא בטוח עד כמה אנשים יקראו את מה שאני כותב. למרות שאני בעיקר פעיל בפייסבוק כעת, רציתי לשתף כאן את החוויה הזו שעברתי, בעיקר בשביל להזכיר שהקהילה הזו תומכת בי ועוזרת לי במהלך המסע הזה, ואני שמח מאוד על כך

אתמול (או טכנית היום) הייתי בלוציפר.

זוהי הפעם הראשונה מאז שבועיים שעברו שאני מגיע למפגש חברתי. הפעם, בניגוד לחודש קודם שבו המקום היה מפוצץ, היו מעט אנשים. אני יכול לשער למה לא הגיעו, כנראה חשבו שהמתחם נסגר בעקבות המלחמה, או שהיה גם את הדאנג'ן במקביל, או פשוט אנשים היו עייפים מדי להגיע. היו לי גם חברים מבאר שבע שבמקור היו אמורים להגיע, אולם בסוף החליטו לוותר. בכל מקרה, אני כבר קניתי כרטיס למקום, אז חשבתי לנצל את זה.

בניגוד לפעם קודמת, לא היה אירוע מרכזי במהלך המסיבה, ובעיקר זה היה סשנים (או שיגולים) עם אנשים שונים. למרות שהיו כמה אנשים שהכרתי שמה, ועוד כמה שזיהו אותי מהפייסבוק, הרגשתי יחסית די לבד. אני מניח שזה בגלל שהיו מעט אנשים, וגם כי לא היו לי ממש אנשים קרובים שיכולתי לדבר איתם, בניגוד לפעם קודמת. היו פעמים שבהם הייתי ברצף מחשבות בזמן שהייתי בתוך המתחם, בוהה אל תוך כלום ופשוט חושב על המצב שאני נמצא בו כעת, לעומת מה שאחרים חווים כרגע. למזלי, לא חוויתי סערת רגשות שהייתה יכולה לגרום לי לבכות.

כבר כתבתי לפני כן שהמלחמה הזו גרמה לי להבין יותר על המצב שלי מבחינה חברתית, תעסוקתית, ונפשית, ובכך שאני עדיין לא במקום אידיאלי מהבחינות האלו, ובפרט גם מהבחינה הבדס"מית. עדיין התחושה היא שאני בודד, לא באמת מצליח "לחיות", ועדיין תקוע עם עצמי בהרבה בחינות. עם זאת, אני שמח שאני לוקח את הזמן כדי ללמוד ולהבין את המקום שלי בעולם הזה, להבין יותר את הרצונות שלי ואת הדברים שאני יותר מתחבר אליהם. אני מקווה שבחודשים הקרובים ייצא לי להגיע אל מאנצ'ים ומסיבות נוספות, כמו ב"שגרה", ואני מקווה לדבר ולהכיר עם עוד אנשים בתוך העולם הזה (ואולי גם להכיר שולטת, אבל מעדיף להנמיך ציפיות).

למרות שאני (כנראה) לא פומבי, ולמרות שאני חסר ניסיון, חשבתי על רעיון לסשן פומבי, לאור החוויות שלי בתוך העולם הבדס"מי:

לפני שנכנסים למסיבה, השולטת שמה עליי כיסוי עיניים, באופן שאני כמעט ולא יכול לראות אף אחד, ואטמי אוזניים, גם בשביל לא לשמוע אף אחד, אבל גם בגלל הרעש החזק במסיבות).

היא גם תשים אזיקים לידיים שלי מאחורי הגב, קולר לצוואר עם רצועה, ותגיד לי שמעתה אסור לי לדבר, אלא רק באישורה, ושאני הולך לצידה כל הזמן.

אנחנו נכנסים לאירוע, והיא תציג אותי לאנשים השונים, ותגיד להם שאני "לא מזיק יותר". היא גם תגיד לי עם מי היא דיברה ומה הם חושבים עליי.

אני מדמיין שאני פשוט אהייה חלק ברקע, לא מדבר עם אנשים, לא מסתובב סביב הקהל. פשוט מתיישב לצד הרגליים שלה, מקבל את המקום שלי ביחס אליה, ולא עושה צרות.

זהו לפחות הרעיון הבסיסי. אני מניח שיהיו אלמנטים נוספים בסשן שכוללים התמסרות שלי כלפי השולטת באיזושהי צורה (אולי ליקוק?). אני חושב שהסשן הזה יהיה מאוד רגשי/קתרטי עבורי, ויהווה מעין ביטוי מוחשי כלפי המחשבות שלי בעקבות הדברים שעשיתי בעולם הבדס"מי עד כה.

מתקפת הטילים הנוכחית מחזירה אותי לראשון באוקטובר האחרון, למתקפת הטילים השנייה, שהיו אחד מהאירועים שגרמו לי להיכנס לעולם הבדס"מ.

בעקבות יום זה, שבו התרחש גם הפיגוע ביפו, ועם תחילתה של המלחמה בלבנון, נכנסתי אל תוך דיכאון שנמשך למשך כמעט כל החודש. אני הבנתי שבכל רגע אני יכול למות, ושהחיים הם קצרים טרגית.

לפני כן, בעיקר התרכזתי בלימודים, שנמשכו כמעט 4 שנים. הייתי מאוד ממוקד לסיים איתם, ולא ממש פיתחתי חיי חברה או תעסוקה. לא הרגשתי ממש "חי". כשראיתי את האנשים מסביבי באוניברסיטה, מדברים זה עם זה בקבוצות, הולכים למסיבות, משתפים את החוויות שלהם לכולם, הרגשתי שאני לא הצלחתי להתפתח בהרבה תחומים שאצל אנשים אחרים הם נורמטיביים, ובפרט בתחום החברתי, ורציתי להתחיל לטפל בהם.

לפני שבאמת נכנסתי אל תוך העולם הבדס"מי, הנושא של שליטה נשית היה משהו שבאיזשהו מובן הטריד אותי. היו לי סיוטים כלפי זה, חולם שאני נשלט על ידי אנשים שאני מכיר, והיו לי מחשבות טורדניות בעקבות החוויות האלו. הרגשתי שאני תמיד צריך להיות תחת שליטה, בתוך עולם שהוא כיאוטי, לא ברור, ובלי שום הגיון. ניסיתי בעבר לדבר על המחשבות האלו עם אנשים שאני מכיר, ובפרט עם המטפלת הקודמת שלי, אולם זה לא הלך מאוד טוב, והוביל לניתוק הקשרים.

ידעתי בתוך ליבי שאני חייב לטפל בנושא הזה, והרגשתי שזהו החסם העיקרי שמונע ממני להתפתח מהרבה בחינות. פניתי למרכז למיניות אלטרנטיבית, כדי לפנות למטפל שיוכל לעזור לי להתמודד עם המחשבות האלו, ולהבין יותר איך אני נכנס למקום הזה בצורה שהיא בריאה ואחראית. המטפלת הנוכחית שלי עזרה לי להבין מאיפה המחשבות האלו מגיעות, ואף המליצה לי להתחיל להיות יותר מעורב חברתית בתוך הקהילה הבדס"מית.

בחודש דצמבר, פרסמתי בקבוצת "קהילה ובדס"מ" בפייסבוק את הפוסט היכרות הראשון שלי, ולמרות שההתחלה הייתה קשה, הצלחתי להגיע היום למצב שבו הרבה אנשים מתוך הקהילה מכירים אותי, ונהנים לדבר איתי או לקרוא את הפוסטים שלי, ואני מרגיש שהמעמד החברתי שלי השתפר הרבה יותר מאז שהתחלתי את הלימודים לפני כ4 שנים. למרות שאני עדיין חסר ניסיון (ועדיין בתול), אני שמח שאני השתפרתי מאוד בקטע הזה.

מתקפת הטילים הנוכחית, כמו מתקפת הטילים באוקטובר, מזכירה לי שוב על החיים הקצרים האלו. המתקפה הזו גורמת לי לרצות לחיות חיים חצי הדוניסטיים וחצי אינטלקטואליים, לחיות חיים של הוללות, מיניות, והתמסרות, אבל בו זמנית חיים של מחקר, מוזיקה, ותרומה לעולם. מתוך הרוע שעולה מתוך המלחמה הזו, עולה הרצון לחיות את החיים בצורה הטובה ביותר.

אתמול הייתי באורדורה, ליין הפמדום של המלכה אור ודורה דורה. 

זוהי כבר הפעם הרביעית שאני מגיע לליין הזה. אני כבר התחלתי לזהות פרצופים מוכרים. כמו בכל אירוע בדס"מי, בעיקר הסתובבתי במקום, ראיתי את הסשנים השונים שהתקיימו, דיברתי עם אנשים שונים, וגם זכיתי להכיר אנשים חדשים. גם שתי נשים ליטפו את השיער שלי, וזוהי הייתה הפעם הראשונה שהדלקתי מצית. 😁

הבנתי במהלך המסיבה, שתמיד כשאני הולך לאירועים כאלו, אני מרגיש שאני נכנס אל תוך יצירה של היירונימוס בוש. יש משהו במראות ה"כאוטיים" במהלך מסיבות כאלו, מעין יופי כמעט אומנותי, מעין גרוטסקיות בקטע הטוב. למרות שזה משהו שנתפס כ"חריג" או "קיצוני" בחברה הונילית, אפשר לראות את ההנאה והאקזטזה שאנשים בתוך הסשנים האלו חווים, כאילו הם חווים עולם אחר לגמרי.

היו כמה ששאלו אותי במהלך האירוע אם אני הולך להסתשן, או אם יגיע שלב שבו אני אבצע סשן בפומבי. מבחינתי, אני לא פומבי, כי עבורי בדס"מ הוא משהו אינטימי, חשוף, שעבורי מגיע ממקום מאוד פגיע. אני פחות מעוניין לבטא את המשיכה הזו באופן פומבי. אני מאוד מעריך את המעמד שבו אנשים בסשנים פומביים נמצאים בו, ואני בעיקר הולך למסיבות בדס"מיות בשביל להתרשם מהם, אבל גם בשביל להיות בסביבת אנשים קינקיים וללמוד מהם על העולם.

האמתי שהייתה שולטת אחת שפנתה אליי ושאלה אותי מהם הגבולות שלי. לא ממש ידעתי מה להשיב, כי יחסית היו לי הרבה, אבל גם כי הרגיש לי מאוד מרומז שזה מתכוון להתפתח לאנשהו. אחר כך היא אמרה לי לחשוב על זה, ושהיא תפנה אליי יותר מאוחר, אולם היא לא חזרה אליי אחר כך. אולי אני אפגש איתה בעתיד באירוע אחר, או אפילו ייצא לי לדבר איתה באינטרנט במידה והיא תזהה אותי, אבל זוהי הייתה חוויה די מעניינת.

החודש הזה יהיה חודש עם הרבה אירועים בדס"מיים עבורי: מאנץ' בבאר שבע, ביקור בדאנג'ן פעמיים, ולוציפר. אני מקווה שאזכה להיות עם עוד אנשים במהלך האירועים לעתיד. תודה רבה לכל מי שמלווה אותי במסע הזה. ❤️

לא נעלמתי.

אני עדיין פעיל בקבוצות בדס"מיות אחרות, בעיקר בפייסבוק ובטלגרם.

אני עדיין הולך למאנצ'ים (כמו הפיקניקינקי של ממתקית שהיה בחמישי לפני שבועיים) ולמסיבות בדס"מיות (כמו הלוציפר שהלכתי אליו בחמישי הזה), ואני עדיין כותב עליהם בפלטפורמות אחרות.

יש כמה סיבות לכך שלא כתבתי בכלוב, בעיקר בגלל חוסר תשומת לב או תגובות בניגוד לפלטפורמות אחרות. כמו כן, אני פחות אוהב להתבטא בתוך פרופיל פיקטיבי, ואני עושה זאת כאן כי האתר הוא "פתוח" בהשוואה לפייסבוק/טלגרם.

אני מוצא את עצמי יותר בנוח לבטא את מה שאני כותב מאחורי מי שאני, אולם בעקבות הסטיגמה מאחורי בדס"מ שעדיין קיימת, אני מנסה לשמור על הפרטיות.

אני לא יודע עד כמה אני אמשיך להיות פעיל בכלוב, או לפחות התדירות שאני אכתוב כאן. זה יהיה מאוד תלוי בנסיבות החיים שלי, ואיך אני אתקדם בתוך עולם הבדס"מ.

למרות שהיו לי חוויות מאוד לא נעימות בזמן האחרון, אני מרגיש שאני לומד ומתפתח מהם. אני האמתי די שמח שאני חווה אותם, כי זה עוזר לי להתבגר ולהבין את המשמעות של עולם הבדס"מ, ועד כמה חשיבות זה תופס עבור הרבה אנשים.

אני גם מאוד שמח שיש אנשים שעוקבים אחרי מה שאני עושה וקוראים את מה שאני משתף. אני מרגיש שאני מאוד השתפרתי בתחום החברתי, ואני שמח שאני סוף סוף מצליח לעבוד על זה כמו שצריך. 

מצרף כאן תמונות מכמה מהמאנצ'ים האחרונים שהייתי בהם.

פוסט זה נכתב במקור בפייסבוק, לאור פוסטים שראיתי בנוגע לכניסה לעולם הבדס"מ. אני כותב את זה כאדם שהוא חדש לעולם הבדס"מ, ועדיין חסר ניסיון.

אני אוהב לחשוב על עולם הבדס"מ כאל מדינה חדשה, שבמדינה הזו יש תרבות מסויימת שהיא שונה מהתרבות שאליה הם רגילים. במידה ורוצים להיכנס אל המדינה הזו, לחיות בה, ולהנות ממנה, צריך ללמוד את התרבות שלה, ובשביל ללמוד את התרבות שלה, צריך לדעת לכבד את האנשים סביבה, להכיר ולדבר עם האנשים בתוכה, לגלות רצון והשקעה בלמידה של התרבות, להיות מודע לניואנסים שנמצאים בה, להבין מה מקובל ומה לא מקובל בה, ולהיות מודע לסכנות שנמצאים בה.

ככה זה בעולם הבדס"מ. אנשים שנכנסים אל תוך העולם הזה, רק מתוך תפיסה שזוהי דרך להשיג מיניות קלה, או דרך להשיג זוגיות, או נכנסים אליה בצורה שהיא לא מכבדת ומזלזלת כלפי האנשים שנמצאים בה, לא יצליחו להתקדם בתוך העולם הזה, ובסוף ימצאו את עצמם מבודדים מהשאר. בשביל הרבה אנשים כאן, בדס"מ זה לא רק מיניות. זוהי דרך חיים, זוהי תרבות בשל עצמה, וזוהי דרך שלהם להתמודד עם הקשיים של העולם החיצוני.

המסע בתוך עולם הבדס"מ דורש בגרות. הוא דורש את ההבנה שתמיד טועים בדרך, שתמיד לא מבינים על ההתחלה מה נכון ומה לא נכון. הוא דורש משמעת עצמית, מוכנות להגיד "טעיתי", ולהתנצל על אותם טעויות. המסע הזה הוא מסע של שיפור עצמי, של התמודדות עם קשיים, של אתגרים, שכולל בו הרבה כאב (גם מילולית וגם מטאפורית) ודורש הרבה מסוגלות להתמודד עם הפחד לצאת מהשגרה.

אני יכול להגיד שבמהלך המסע הזה, עברתי הרבה חוויות שהיו לי קשות. אני יודע שאני פגעתי באנשים, בין אם התכוונתי לזה ובין אם לא. אני יודע שאני לא רגיל להיות בתוך סיטואציות חברתיות כמו שהייתי עכשיו, ושעדיין לוקח לי זמן לעכל את הדברים שאני רואה במהלך אותם מסיבות. אני יודע שבהתחלה מאוד התביישתי במיניות שלי ובמשיכה שלי לשליטה נשית. הרגשתי שלא באמת ידעתי איך להיכנס אל תוך העולם הזה בצורה תקינה.

בגלל זה אני פניתי לטיפול מקצועי במרכז למיניות אלטרנטיבית, שגרם לי להיכנס אל הקבוצה הזו ולהיות יותר פתוח כלפי המשיכה שלי. עם הזמן, הכרתי אנשים מדהימים שהכניסו אותי למאנצ'ים ואירועים בדס"מיים שונים, ולמדתי לאט לאט מה זה אומר להיות בתוך העולם הזה. אני חסר ניסיון, אבל אני מודע לכך שזה לוקח זמן, ושפשוט צריך להנות מהדרך, ולא לחשוב על מטרה מסוימת בתוך המסע.

לכל מי שרוצה להתקדם בתוך המסע הזה, אתם צריכים להיות מוכנים להשקיע בו. דברו עם אנשים בתוך העולם הזה, תהיו יותר פעילים בפורומים הבדס"מיים השונים, בין אם זה בכלוב או בפייסבוק. כתבו את התחושות, החוויות, והאתגרים שלכם בתוך העולם הזה. לכו למאנצ'ים. תלמדו לכבד את המעמד של אנשים בסשנים, ובכלל את המשיכות המיניות שלהם. כל עוד לא יהיה לכם את הרצון להתקדם, ואת ההוכחה שאתם רוצים להתקדם בתוך זה, אתם לא תתקדמו.

אני שמח להיות חלק מתוך קהילה שהיא כל כך תומכת ועוזרת כמו הקהילה הזו. בעזרתה אני מתקדם הרבה עם עצמי ואני מרגיש שאני מתחיל להתבגר סוף סוף, אם כי עדיין זה נראה שעוד לא הגעתי לזה. אני שמח לקחת חלק בתוך הקהילה ולעזור לאנשים שנמצאים בה, במיוחד כחלק מההנהלה. לכל האנשים שעדיין מתחילים בעולם הזה, או שעדיין לא יודעים לאן להיכנס, דעו שיש דרכים לעשות את זה. פשוט תעשו את זה, אבל תעשו את זה בכבוד.

החלטתי להגיע בפעם הראשונה ללוציפר בחמישי, שזה גם הולך להיות האירוע הבדס"מי הראשון שאני הולך אליו שאיננו פמדום.

אני גם יודע שיהיו הרבה אנשים שאני מכיר מתוך עולם הבדס"מ שאני הכרתי במהלך החודשים האלו, אז אני אשמח לראות אותם שוב!

אני גם יודע שהסגנון של המסיבה הפעם יהיה גראנג' ואווירה של שנות ה90, אז זה יכול להיות מאוד מעניין, אבל לא יודע בדיוק למה לצפות שמה. אולי אותו הדבר כמו שראיתי בפמדום קודמים?

בעוד שבועיים ב07.06 אני אהייה באורדורה, שזוהי הפעם השלישית שאני מגיע לאירוע, ומאוד נהנה להיות בחברת האנשים שמה ולראות את הסשנים השונים. בנוסף, ביום חמישי הקרוב יהיה גם את הפינקיקינקי של ממתקית, שזה הפעם הראשונה שאני מגיע אליו.

הולכים להיות שבועיים די מעניינים מבחינת הזמינות שלי לאירועים בדס"מיים, ואני גם מקווה להגיע למאנצ'ים עתידיים. אז את מי אני הולך לראות באירועים האלו? אשמח לדעת 🙂

אחרי שלקחתי קצת הפסקה שבוע שעבר, בעקבות המאנץ' ביום רביעי והפמדום של קימברלי ביום חמישי, החלטתי לנסות להגביר קצת יותר את הנוכחות שלי בפלטפורמות הבדס"מיות השונות שאני נמצא בהן.

הרגשתי את החוסר הזה בדיבור עם אנשים בדס"מיים, ואני מגלה כל פעם שאני פשוט נהנה להיות בחברתם של אנשים כאלו, וללמוד מהם הרבה על בדס"מ, ובפרט על שליטה נשית. אני גם נהנה לראות שהרבה אנשים נהנים לקרוא את מה שאני עובר ומוליכים אותי במסע הבדס"מי.

אני יודע שהמסע הזה הוא בלתי פוסק, ושעדיין אני חסר ניסיון, ושעדיין יש לי עוד דרך ארוכה עד שאני אצליח למצוא את עצמי בתוך העולם הזה. אבל אני מאמין שהמקום הזה יעזור לי להתפתח חברתית בצורה הטובה ביותר.

אני מתכנן לבוא לפיקניקינקי של ממתקית ביום חמישי הקרוב, ואולי גם ללוציפר ביום חמישי הבא, אבל עדיין לא בטוח לגבי זה. אני אשתדל גם ללכת למאנצ'ים שמתקיימים בזמן הקרוב במידה ויהיו כאלו.