הבלוג של גורדוייל

למרות שאני לא התנסתי בבדס"מ עדיין, אני יודע שאחד מהגבולות שלי זה השפלות.

אני רואה הרבה נשלטים ונשלטות שנהנים מלהיות מושפלים, בין אם זה אקטים שמתפרשים כמשפילים על ידם, או אם זה העלבות וכינויי גנאי. כשהייתי במאנץ', ושאנשים שמה סיפרו על סשנים שבו הם הושפלו מילולית, הייתי די מופתע שהם מצליחים לעבור את זה.

אני מעריך את האומץ ואת הסיבולת של האנשים האלו, שהם מצליחים להשיג מזה הנאה. אתם אוהבים לעשות את מה שאתם רוצים (כשזה SSC), וזה מה שחשוב. אבל עבורי, אני לא מסוגל להתחבר לרעיון של השפלה, ואני חושב שזה בעיקר מניסיון החיים שלי.

לאורך כל חיי, אני סבלתי מהשפלות, מכינויי גנאי, מהעלבות, וגם מאלימות גופנית. אנשים הסתכלו עליי כאל אדם מוזר, אדם שאפשר להציק לו ולהקניט אותו בשביל הכיף. אני סבלתי מהדבר הזה בבית הספר, בצבא, ואפילו באוניברסיטה.כשמישהו מקלל אותי, משפיל אותי, או יוצא עליי בצורה שהיא אינה מכבדת, זה יכול להשפיע עליי מאוד. אני אדם די רגיש, ואני יכול להיות בסערת רגשות כשנותנים לי ביקורת שאינה מתקנת, ונטו מעליבה.

אני מרגיש שבמידה ואני אהייה במערכת שליטה, ויקרה מצב שבו אני אהייה "מושפל", אני אתחיל לבכות ואצטרך להגיד מילת ביטחון. עבורי זהו מקום שהוא מאוד קשה עבורי, שמזכיר לי את העבר שלי ואת הקשיים שאני צריך לעבור בגלל מי שאני.

אני לא יודע אם זה משהו שאני אצליח לעבוד עליו כשאני אהייה במערכת כזו, או שבכלל יגיע מצב שאני אהנה מהשפלה. אני לא רואה את עצמי עושה את האקטים היותר "קיצוניים" בבדס"מ (מבחינתי זה גם כולל כאב ופומביות). אני חושב שהזהות הבדס"מית שלי עדיין לא קונקרטית, וכשאני אתחיל להיות תחת מערכת כזו, אני אוכל יותר להכיר את עצמי.

אני אשמח לשמוע את הצד שלכם כלפי השפלות, בפרט מה מושך אתכם בלהיות מושפלים. 

אתמול הייתי במאנץ' "השולחן" בתל אביב.

אני כבר הייתי במאנץ' הזה בחודש שעבר. המאנץ' הזה שכנע אותי להמשיך להיות מעורב יותר בבדס"מ. בעקבות המאנץ' הזה, פתחתי את הפרופיל שלי בכלוב.

גם המאנץ' הזה לא אכזב אותי. למרות שהיו קצת פחות אנשים ממקודם, יצא לי לדבר עם כמעט כולם. הכרתי שמה אנשים חדשים, ודיברתי עם אנשים שפגשתי כבר במאנץ' הקודם, אבל גם עם שולטות שדיברתי איתן בדאנג'ן, בפייסבוק, או בכלוב. אני חושב שדיברתי שמה הרבה יותר מפעם קודמת. אני הרגשתי שאני נמצא בתוך קהילה מאוד אוהבת, תומכת, ופתוחה כלפי הזהות הבדס"מית שלי.

אני יכול להגיד בוודאות שמאז שאני נהייתי יותר פתוח לבדס"מ בחודש דצמבר הזה, אני מרגיש שאני משתפר מאוד מבחינה אישית. במהלך תקופת הלימודים, שבה הייתי בעיקר לבד ומרוכז רק בזה, לא ממש הצלחתי "לחיות" ולנסות לצאת יותר. עכשיו אני מרגיש הרבה יותר חי, הרבה יותר עובד על עצמי, ומרגיש שאני מתקדם בכל כך הרבה בחינות.

אני גיליתי שלמרות שאני עדיין לא התנסתי בבדס"מ, אני נהנה לדבר על זה. אני נהנה לדבר עם אנשים כלפי הגישה שלהם לבדס"מ, לשמוע את הסיפורים שלהם על אקטים מסויימים שהם עושים בסשנים, או הזוגיות שבהם הם נמצאים, או סיפור הכניסה שלהם (הרבה מהסיפורים האלו מעוררים בי קצת קנאה וסקרנות).

אני מתכנן להגיע למאנץ' בבאר שבע שבוע הבא, ולצפות בפמדום של קימברלי ב20.3. אני תמיד שמח להכיר ולדבר אנשים שנמצאים בעולם הבדס"מ, ואני גם אשמח לדבר עם אנשים כאן (ההעדפה כרגע היא לשולטות/נשלטות, אבל גם גברים יכולים).

אז... חלמתי את החלום הראשון שלי על הכלוב היום.

אני לא זוכר בדיוק על מה הוא היה, אבל אני כן זוכר שבחלום אני "התפוצצתי" בו ואני מקבל הרבה הודעות.

אני גם זוכר שאני מעליב מישהי בעקבות auto-correct ואני לא מסוגל להתנצל בפניה (שזה עבורי סיוט).

אני זוכר שהחלום הזה היה קצת מטריד, לאחר תקופה שבה לא ממש היו לי חלומות שקשורים לבדס"מ.

אני חושב שיותר הוטרדתי מכך שאני זוכה להרבה תשומת לב, או לפחות שאני "נפתח" למשיכה שלי ברמה מאוד חשופה ולא נוחה עבורי (לפחות בשלב הזה).

כנראה זה פשוט תוצר מכך שאני מבקר בכלוב מדי יום. נראה אם החלומות הבאים יהיו באותו גוון.

אני הולך להיות בדאנג'ן ב20.3, בפמדום של קימברלי.

זוהי תהייה הפעם השנייה שאני אבקר בדאנג'ן, כשהפעם הראשונה הייתה בחודש ינואר, שזה למעשה היה האירוע הבדס"מי הראשון שהייתי בו, לפני המאנצ'ים.

כבר כתבתי בבלוג קודם על החוויה שלי מהדאנג'ן, ולמרות שקיבלתי "שוק" מהחוויה הזו, היא עדיין משהו שפתח לי את העיניים בכל מה שנוגע לשליטה נשית, ואני לא מתחרט שהגעתי לשמה.

היה משהו באווירה שמאוד משך אותי, לראות אנשים מצליחים לבטא את המשיכה שלהם לשליטה נשית מבלי שיפוטיות ובצורה כל כך פומבית.

גם בביקור הזה, אני לא מתכוון להשתתף (אני לא חושב שאני ארצה להשתתף בפומביות, במיוחד כשאין לי ניסיון), עבורי זה בעיקר לצפות ולראות את כל האקטים הבדס"מיים סביבי.

גם אחרי שני מאנצ'ים (ועוד שניים בחודש הזה) אני מרגיש שאני יותר פתוח לגבי המשיכה שלי, וחושב שאני אהייה מסוגל לעכל יותר טוב את מה שאני אראה.

חודש מרץ יהיה חודש מאוד מעניין עבורי, עם מאנץ' בתל אביב השבוע ומאנץ' בבאר שבע בשבוע הבא. אני מקווה שאהנה באירועים האלו ואוכל להכיר עוד אנשים בספירה הבדס"מית (ואולי גם שולטת, מי יודע).

במידה ויש לכם מאנצ'ים או אירועים נוספים שלדעתכם יעניינו אותי, אשמח אם תשתפו אותי.

מישהו שאל בקבוצת טלגרם שאני נמצא בה: "איזה תחושה עיקרית אתם רוצים להשיג מהשליטה?"

היו שאמרו שליטה מוחלטת וכמיהה, הזדהות והבנה, שקט שבראש.

למרות שאני עדיין לא הייתי במערכת יחסים בדס"מית, אמרתי שהתחושה העיקרית שהייתי רוצה להשיג היא או ביטחון או אהבה.

תחושת הביטחון יכולה להתבטא בהרבה מובנים. בין אם זה ביטחון בפרטנר בכל מיני תחומים בחיים, בין אם זה בסשנים או בהחלטות מסוימות ביחסים.

הביטחון יכול להתבטא בכך שאני ארגיש קרבה רבה לשולטת, שאני אהייה בטוח לשתף איתה בתחושות שלי כלפי הכל, שאוכל לדבר איתה על הדברים שיושבים על ליבי, שתהייה אוזן קשבת למה שאני חווה ולנסות לנתב אותי בדרך הנכונה.

אהבה לדעתי היא מרכיב חשוב במערכת יחסים שולט/נשלט.

האהבה צריכה לבוא משני הצדדים. לדעתי צריכה להיות משיכה של הצדדים כבני אדם, כמי שהם ביום-יום, בתכונות שלהם, בתחביבים שלהם.

בתוך האהבה הזו, יש גם הדדיות, יש כבוד, יש ידיעה ששני הפרטנרים הם בני אדם, שרוצים רק להנות מתוך המערכת הזו.

לדעתי, בלי אהבה, מערכת שכזו היא קרה, ומיועדת לסיום טרגי. 

יש לי הרבה תחושות כלפי מה אני רוצה להשיג מהשליטה, אבל לדעתי גם צריך להתייחס למה אני יכול לתת בשליטה.

מכיוון שלא התנסתי בזה, אני לא יכול להגיד בדיוק. לדעתי זה משהו שנבנה לאורך זמן, וכאשר נמצאים במערכת (או מערכות) שכאלו, אז יותר מבינים מה אפשר לתרום.

התחושות שלי כלפי שליטה יכולות להשתנות עם הזמן. יכול להיות שההשקפות שלי עדיין נאיביות או עדיין לא ברורות מספיק. נראה לאן המסע הזה יוביל אותי.

אני נתקל באנשים כאן (או בפייסבוק/טלגרם) שמתארים את היחסים שלהם כ24/7.

מההבנה הכי בסיסית שלי על המושג הזה מהאינטרנט, זה אומר שהם חיים את הבדס"מ שלהם כל יום, או שמערכת השליטה שלהם היא מערכת 24 שעות, 7 ימים בשבוע.

כשאנשים אומרים שהם נמצאים במערכת 24/7, זה תמיד מרתק אותי.

מה גרם להם להיכנס למערכת כזו? כיצד השליטה מתבטאת ביום-יום? האם אנשים שקרובים אליהם יודעים על המערכת?

לדעתי כבר אמרתי את זה לפני כן, אבל לדעתי יש משהו מאוד מושך או מסקרן במערכות שבהן יש היררכיה ברורה.

במערכות כאלו, שבהם שני הפרטנרים מודעים לכך שיש היררכיה, ועושים את זה בהסכמה מלאה, שבו צד אחד מתמסר לחלוטין מהצד השני.

זה תמיד גורם לי לתהות איך שני הצדדים מרגישים בסיטואציה הזו. במיוחד מעניין אותי לדעת כיצד הנשלט/ת מרגישים כשהם במעמד הזה, ולמה הם בכלל נהנים להיות שמה.

לפעמים כשיש נשלט/ת או שולט/ת שמתארים את היחסים שלהם כ24/7, אני תמיד מסתקרן ורוצה לדעת איך המערכת הזו נראית, מהו סדר היום שלהם, וכדומה.

אני חושב שהמונח "24/7" מוגדר באופן שונה לכל מי שמגדיר את עצמו כך. היו גם שאמרו לי שאין דבר כזה 24/7, שאי אפשר באמת לקיים מערכת יחסים כזו כל הזמן.

יכול להיות שזהו באמת חלק מהמשחק, אבל יכול להיות שיש אנשים שלוקחים את זה ברצינות.

אני חושב שייקח לי זמן עד שאני אבין את המנטליות או הגישה כלפי מערכות כאלו. עד אז אני ממשיך ללמוד ולהכיר אנשים שנמצאים בעולם הזה. אני מקווה שאמשיך להתמיד עם זה בזמן הקרוב.

נרשמתי לשני מאנצ'ים לחודש מרץ, ואני מתכוון להירשם לעוד מאנץ' בהמשך, כשהוא ייפתח.

מאז שהשתתפתי במאנצ'ים בתל אביב ובבאר שבע בשבועות האחרונים, גיליתי יותר רצון להשתתף בעוד מאנצ'ים.

גיליתי יותר מוכנות להכיר יותר אנשים מעולם הבדס"מ, וגיליתי יותר פתיחות כלפי הזהות הבדס"מית שלי.

מאז המאנצ'ים האלו, התחלתי יותר לעבוד על הפרופיל שלי בכלוב, על הבלוג שלי, ודיברתי עם כל מיני אנשים בעולם הבדס"מ.

אני גיליתי שאני נהנה לדבר עם אנשים על בדס"מ, ובכלל על דברים שאני אוהב, ואני גם הכרתי אנשים חדשים שאני ממשיך להתכתב איתם.

במשך כל כך הרבה זמן לא הצלחתי למצוא את הקבוצה או החברה שבה אני יכול להיפגש מדי פעם. עכשיו מצאתי את זה.

אני לא מצפה שזה יקרה בזמן הקרוב, אבל יכול להיות שעם המאנצ'ים אני אמצא אנשים שאוכל להיפגש איתם מדי פעם, או אפילו שולטת שתוכל ללוות אותי בתהליך

אני גם מאמין שעם הזמן אני אשתתף בדברים שהם מעבר למאנצ'ים, כמו מסיבות או פליי (למרות שכרגע אני עדיין מעדיף לצפות בזה). עד כה צפיתי במסיבת פמדום אחת בדאנג'ן.

מבחינתי, שיהיה כל שבוע מאנץ'. אני נהנה להיות במאנצ'ים. אם יש לכם מאנצ'ים נוספים לשתף אותי (או בכלל לדבר איתי), אשמח לדעת.

אני נהנה לדבר עם שולטות.

לא לדבר בשביל להכיר, אלא נטו בשביל לדבר.

מאז שנהייתי פעיל באתר לפני שבועיים, בעיקר ניסיתי למצוא אנשים לדבר איתם ואוכל לשמוע את הגישות שלהם כלפי בדס"מ, המחשבות שלהם, הפילוסופיה שלהם, ובכלל איך שליטה באה לידי ביטוי במערכת יחסים שלהם, וכן גם לשתף אותם בתחושות שלי.

למרות שדיברתי לפני כן עם נשלטות/שולטות בפייסבוק, מצאתי את עצמי מדבר בכלוב עם יחסית די הרבה שולטות. אני חושב שזה כי יותר נוח לי לדבר עם נשים, וגם כי אני נמשך לשליטה נשית, אז אני מעוניין לדבר עם הצד השולט במערכת.

מבחינתי, יש משהו מאוד מרתק במערכת D/s. יש משהו מאוד מיוחד ומסקרן במערכת שבו אדם אחד "מתמסר" לאדם אחר.

כל פעם שאנשים מתארים כאן את מערכות היחסים שלהם, זה תמיד מרתק אותי כיצד הם נהנים לחיות בתוך זה, ותמיד מסקרן אותי לשמוע מהם יותר על מערכות כאלו.

אני תמיד מנסה לגשת לשולטות בצורה מכבדת. הן בנות אדם כמוני, ואני חושב שמגיע להם כבוד בסיסי כמו שלכל אדם נורמלי מגיע כבוד. אני גם קורא את הפרופיל או את הבלוג שלהן כדי לנסות להבין מי הן, אם כדאי לי לפנות אליהן או לא.

עד כה פניתי אל 11 שולטות בצ'אט, ומתוכם המשכתי שיחה עם 5. עבור כל מי שלא התעניין בלהמשיך את השיחה, כיבדתי את בקשתן ולא המשכתי.

עבור כל מי שכן אפשר לי לדבר איתן, נהנתי לקרוא את הגישות והחוויות שלהן בדרך השליטה שלהן, וכיצד הן רואות שליטה בתוך המערכת שבהן הן נמצאות.

אני אולי גם אנסה לדבר עם נשלטות, גם כדי לשמוע את הדעות או החוויות שלהן כלפי הזהות הבדס"מית, ותחושת ה"נשלטות" במערכת שבהן הן נמצאות.

כמו שכתבתי מקודם, מאז שהשתתפתי במאנצ'ים, מצאתי את עצמי נהנה פשוט לדבר על זה. בגלל זה החלטתי לקחת יוזמה ולנסות לדבר עם אנשים כאן יותר.

יכול להיות שיותר נוח לי לפנות בצ'אט בגלל שאני בספקטרום, אבל גם במאנצ'ים לא הייתה לי בעיה לדבר עם שולטות או נשלטות. יכול להיות שזה פשוט קשור לסביבה שאני נמצא בה.

במידה ואתם מעוניינים לשתף אותי בחוויות שלכם בעולם הבדס"מ, פרספקטיבות, דרך חיים, או הפילוסופיה שלכם מאחורי זה, אשמח אם תשלחו לי צ'אט או הודעה. אני תמיד אשמח לשתף אתכם גם בתחושות שלי על שליטה.

מאז שנפתחתי למשיכה שלי לשליטה נשית, ובכלל לבדס"מ, אני מרגיש שאני מצליח יותר להתפתח בפאן האישי.

במשך תקופה ארוכה, חייתי יחסית בבדידות, מנסה לצלוח את הלימודים התובעניים בציונים גבוהים או עוברים.

הלימודים לא אפשרו לי להתמקד בתחום החברתי, הפיזי, הנפשי, או הבריאותי.

עכשיו, כשאני מתקרב לסיים את תקופת הלימודים, אני מרגיש יותר צורך להתפתח בתחומים שאותם זנחתי במשך הרבה זמן.

מבחינתי, הפתיחות כלפי בדס"מ, וההבנה שאני נמשך לשליטה נשית אחרי שנים של מעין הדחקה, היא צעד משמעותי בהתפתחות שלי.

הפתיחות הזו עוזרת לי להבין את הרצונות שלי, את החרדות שלי, את התחושות שלי כלפי מי שאני.

ההבנה שאולי אני צריך להיות נשלט בשביל שאוכל להתקדם עם עצמי.

ההבנה שאני כנראה צריך יד מכוונת שתעזור לי להבין איך להיות יותר טוב עם עצמי וביחס לעצמי.

ההבנה שיכול להיות שבעזרת בדס"מ, אני יכול לדבר עם אנשים חדשים, להכיר שולטות/נשלטות, ולהתחיל ליצור קשרים חברתיים.

יש לי כל כך הרבה הבנות כלפי המשיכה שלי כלפי שליטה נשית, אבל אני לא אפרט את כולן כאן.

אני מרגיש שסוף סוף מצאתי את הקבוצה שאני יכול להרגיש חלק ממנה. בגלל זה אני מנסה להיות יותר מעורב בה.

אני אשתתף בשני מאנצ'ים בחודש הבא, בתל אביב ובבאר שבע. אני נהנה לדבר עם אנשים על הזהות הבדס"מית שלי, ולשמוע חוויות שלהם מהעולם הזה.

אולי אני אפילו אמצא שולטת שתסכים להכווין אותי בתוך הרצונות שלי, או אולי לקיים מערכת זוגית ביחד. אני לא בטוח אם זה באמת יקרה בעתיד הקרוב.

אני מודע לכך שזהו תהליך שלוקח זמן, ואני מנסה ללמוד כמה שאפשר, בין אם זה בטיפול, בדיבור עם אנשים כאן, או קריאה של דפי אינטרנט בדס"מיים.

אני מנסה להגיע למקום הזה ממקום כנה, אמיתי, מכבד ואחראי.

בגלל זה אני לא כותב פנטזיות, לא סיפורים אירוטיים, או דברים יותר "סוטים" בשלב הזה. אני לא מרגיש שאני מוכן לזה כרגע (אם בכלל).

מישהו כתב לי פעם שגם אם אף אחד לא רואה או עושה לייקים, כדאי לי להמשיך לכתוב, גם בשביל לבנות קהל, אבל גם בשביל עצמי.

אני תמיד אשמח להכיר כאן אנשים חדשים, ולדבר על הגישות השונות שיש לאנשים כאן ביחס לשליטה, ובפרט לשליטה נשית.

אני מקווה שהכניסה לבדס"מ תוכל להוביל להבנה יותר טובה של מי אני באמת.

האירועים שקרו השבוע, וכן השנה הזו והקודמת, הזכירו לי שוב שהחיים הם קצרים ושבריריים.

אנחנו חיים במציאות כאוטית, שבה בכל רגע מישהו נאלח יכול לסיים את חיינו ברגע.

אנחנו חיים בתוך עולם שנדמה שהוא אכזרי לקיומנו, לא נותן לנו לאחוז בדברים שאנחנו כל כך רוצים, לא מאפשר לנו לנוח לרגע.

כל יום עבורי שעובר מבלי מאס, מבלי לנסות לנצל את הזמן הקצר שיש לי בעולם הזה, גורם לי להרגיש נורא.

עם זאת, אני חושב שההבנה הזו, שהחיים שלי יכולים להסתיים ברגע, הובילו אותי להתחיל להיות יותר פתוח לבדס"מ.

ההבנה הזו שאני לא רוצה לחכות יותר מדי זמן, בל אם יקרה לי משהו שלא יתאפשר לי לממש את מי שאני.

לפעמים אני מפנטז על שולטת שתוכל לעזור לי להתמודד עם הכאוטיות של החיים האלו, שתהייה מעין מלאך שומר עבורי.

ואני אהיה לידה, בין אם זה לצד רגליה, מחבק אותם ולא רוצה לעזוב,

או שם את ראשי על החזה שלה, שומע את דפיקות הלב שלה, מרגיש את החום שלה.

לפעמים אני מרגיש שאני צריך את החיבה הזו, האהבה הזו שקראתי מספרים ומשיחות עם אנשים אחרים, כדי לנסות להתמודד עם התקופה.

אני כבר לא פוחד לבטא את מי שאני. אני כבר לא רוצה לחיות תחת הצל הזה שחייתי בו במשך הרבה זמן.

אני לא אתן לאחרים להפחיד אותי.

זהו הזמן שלי לצאת, עם כל הכאוטיות שמתקיימת סביבנו.

"החיים נעשו עבורי למשקה מריר, אך אני חייב לקחת אותם כתרופה, לאט, טיפה אחר טיפה." (סרן קירקגור, "או-או", כרך ראשון, עמ' 47).