הבלוג של גורדוייל

המסע בעולם הבדס"מ הוא קשה.

יום אחד אתה נמצא בעננים, ולמחרת בשפל המדרגה.

למרות התמיכה שאני מקבל, ולמרות האנשים שמלווים אותי, אני עדיין חדש.

אני עדיין לומד את הניואנסים, את החוקים, את הגבולות.

אבל אני עדיין מרגיש שלא התבגרתי מספיק.

החוויות שאני עובר במהלך המסע הזה יכולות להיות טובות ורעות.

בין אם זה במפגשים חברתיים, בדיבור באינטרנט, או בסשנים בדס"מיים (שעדיין לא חוויתי).

אבל בסוף, כל החוויות האלו הן מלמדות. הן כולן מפתחות, משקמות, מגדילות.

אני יודע שלא כולם יאהבו אותי, ושאני לא יכול לרצות כל אחד.

לא כולם ירצו לעזור במסע שלי.

לעיתים אני אפגע באנשים בלי שארצה לפגוע.

אבל אני לפחות שמח שאני עובד על זה עכשיו.

אני לפחות שמח שיש אנשים שמדברים איתי ומלווים אותי לאורך המסע הזה.

אני לפחות שמח שאני לומד יותר ויותר להיות בוגר, אחראי, ומכבד, גם אם זה בצורה כואבת.

אני שמח להיות חלק מהקהילה הזו. אני נהנה לצפות באנשים נהנים בסשנים, ואני מקווה שיום אחד, גם אני אצליח להנות מזה.

אבל אני גם צריך להיות מודע למה שקורה מסביב, הסיכונים שיש בעולם הזה, הקשיים שאני עובר לאור מי שאני, ולכבד אנשים אחרים.

רק רציתי לכתוב תודה לכל מי שתומך בי במסע הזה. ❤️

שכחתי לכתוב כאן על מאנץ' "השולחן" שהיה ביום רביעי בתל אביב, שאותו מנהל Ctac. 

מה יש להגיד שלא נאמר קודם? חוויה ממש כיפית, להיות ביחד עם אנשים שהכרתי בפמדומים ומאנצ'ים קודמים, ופשוט לעשות מינלינג עם כולם. היו שמה אנשים שגם הכירו אותי מתוך הפוסטים שאני כותב בכלוב ובפייסבוק, ואני ממש שמח לקבל את התמיכה הרבה בתוך הקהילה הזו.
 
האירוע המרכזי (והראשון) במאנץ' היה סשן שיבארי, שלמעשה היה הראשון שראיתי מקרוב. אני חושב ששיבארי זה אומנות, ומה שהיה אתמול היה פשוט כך. נהנתי לראות את הרגש ואת ההתמסרות של כל צד במהלך הסשן, את הסקיל הנדרש בשביל לבצע את הקשירות והתנוחות השונות, ולמרות שראיתי את הכאב בעקבות זה, גם ראיתי את ההנאה מתוך זה, הרצון להיות בתוך הסאב ספייס, ופשוט להתמסר לרגע. הסשן הזה גרם לי להעריך יותר את המורכבות ואת היופי של שיבארי, והייתי רוצה לראות סשנים דומים כאלו בעתיד.

למרות שהייתי צריך ללכת יחסית מוקדם, מאוד נהנתי להיות במאנץ', וגם למדתי כמה דברים חדשים. קיבלתי גם המלצה לא לחזור על עצמי יותר מדי בתהליך הכתיבה, אז כדאי שאני אשים לב אם מה שאני כותב חוזר על עצמו.
מוזמנים גם לקרוא על מה שכתבתי על הפמדום של קימברלי שהתקיים אתמול.

זוהי הפעם הרביעית שלי שאני בדאנג'ן, בפמדום של קימברלי.

החוויה הפעם הייתה יותר מעניינת ואולי גם יותר אישית, אבל לפני שאני אכתוב עליה, אני רוצה להגיד מזל טוב לליין של קימברלי שחגג שנה להיווסדו במסגרת האירוע היום. היה כיבוד מלוח ומתוק, שמפניות, שקיות מתנה לשולטות, וגם בסוף עוגות. הליין של קימברלי הוא הליין הראשון שהגעתי אליו בחודש ינואר הזה, ועם הזמן הצלחתי להתחבר אל האווירה יותר ויותר. החוויה שלי בדאנג'ן היא חלק משמעותי במסע שלי בבדס"מ.

היום החוויה שלי בדאנג'ן הייתה יותר בדגש על הסתכלות אישית. ראיתי והכרתי כבר הרבה אנשים שמלווים אותי ועוזרים לי במהלך הדרך. אני ממש שמח לראות שיש הרבה אנשים בקהילה שמכירים אותי, בין אם זה מהכלוב, פייסבוק, או טלגרם, ונהנים מהכתיבה שלי והתיעוד שאני מבצע לאורך המסע הזה. אני גם קיבלתי מחמאה ממישהי שאמרה לי שאני נראה הכי צעיר באירוע, וגם כשיצאתי מישהו אמר לי שאני נראיתי קול. אני מרגיש כבר פופולרי!

המראות שהיו במהלך הדאנג'ן היו אותם מראות כמו מקודם, בעיקר אימפקט, וגם שעווה, קשירות, ריקודים על עמוד (שזה ממש מרשים ויפה), פוט פטיש, פט פליי, וכו' וכו'. אני מרגיש שהצלחתי להתרגל אל המאורעות יותר מדי, עד שמצאתי את עצמי מפהק לאור עד כמה שאני רגיל לזה! הרבה מהאקטים עצמם הם לא אקטים שהייתי רוצה לבצע (וגם אני לא פומבי – אני חושב שצורת הבדס"מ המועדפת עבורי היא יותר אינטימית ו"ביתית"), אבל עבורי זה היה פשוט לראות את הצורות השונות של שליטה נשית שאנשים נהנים מהם.

אני יכול להצביע, שוב, על הדברים שיותר התחברתי אליהם, וזה בעיקר הרגעים היותר אינטימיים: ההסתכלות בעיניים של השולטת לנשלט; התחושה כאילו הנשלט זקוק לשולטת בשביל להתקיים; ההתמסרות של הנשלט כלפי השולטת שבאה לידי ביטוי בהבעות הפנים, במילים, ובמעשי סגידה; הרצון להיות בשביל השולטת, למען השולטת, ובו בזמן להטיב עם הנשלט. אני מאוד אוהב את צורת השליטה שמתבססת יותר על משמעת, סגידה, פרוטוקולים, חוקים, שנותנת תחושה שהשולטת היא ה"בעלים" של הנשלט.

קימברלי אמרה לי במהלך האירוע שנראה שלא הצלחתי ממש להתחבר, אבל זה לא נכון. היו אקטים מסוימים שהסתכלתי אליהם וחשבתי או שזה ממש חמוד, או שזה פשוט "וואו", או שהרגשתי שזה בדיוק מה שהייתי רוצה לחוות במערכת השליטה. אני אבל נהנה לראות את הדברים היותר "קשוחים", גם אם זה לא משהו שאני רואה את עצמי עושה בעתיד, בעיקר בשביל ללמוד ולהבין יותר את העולם שבו נשלטים נמצאים בו (מישהו שמה אמר לי שאני כמו אנתרופולוג שפשוט מסתכל, חוקר, ומדווח אחר כך).

היו רגעים שבו אמרתי לעצמי: "אוקיי, אני כנראה יודע מה אני מעוניין יותר", יותר מבין מהי השליטה המועדפת עליי, מהי הצורה שהייתי רוצה שהיא תראה. אבל היו רגעים שאמרתי "פאק, אני כל כך רוצה את זה", או "וואי, אני מקנא ממש," כי היו אקטים שנראו כל כך כיפיים וכל כך משחררים, שככה הייתי רוצה לעבור אותם, אפילו ביום-יום. אני עדיין מגלה איפוק וסובלנות, יודע שזה משהו שלוקח זמן, אבל כשמרגיש שכולם מכירים את כולם והופכים להיות חברים אחד של השני בבדס"מ (וגם מפתחים זוגיות), זה גורם לי להרגיש שאני עדיין נכנס לזה מאוחר (או לפחות לחלק הזוגי, במיוחד בגיל 26).

אז אני שמחתי לראות את כל מי שהגיע וידע מי אני (ואת כל מי שלא וזכה להכיר אותי). אני לא זוכר את כולכם, אז במידה ומישהו דיבר איתי, אשמח אם תכתבו לי בתגובות. אני שמח שאני משתתף באירועים כאלו, ומצליח להתקדם יותר בהקשר החברתי, גם אם עדיין אני לבד וחסר ניסיון. אני מאמין שאני אכתוב יותר כשאני אחווה יותר, במיוחד כשאצליח להבין איך זה מרגיש להיות נשלט. אני מודה לקימברלי, לליין המדהים שלה, ולכל האנשים שעוזרים לי להתקדם במסע הזה. אני אשמח להמשיך לדבר ולהכיר אנשים חדשים בפלטפורמות השונות.

בזמן האחרון הייתי לא ממש זמין בפלטפורמות הבדס"מיות השונות, בעיקר בכלוב ובפייסבוק.

יש לזה כמה סיבות, בין אם זה בעקבות הלימודים שאני מתחיל להעלות בהם את הקצב, המחסור באירועים בדס"מיים בשבוע הקודם (חוץ ממאנץ' מצומצם בבאר שבע שעליו כתבתי), והתמקדות בתחומים אחרים בחיים שלי שהיו צריכים יותר תשומת לב.

אבל אני חושב שהסיבה העיקרית שאני פחות כותב בזמן האחרון, זה בעיקר בגלל שלא ממש חוויתי בדס"מ. אני כן הולך למאנצ'ים והולך לפמדומים כדי לראות צורות שונות של שליטה נשית, אבל עדיין לא הייתי בסשן או חוויתי ממש שליטה. בעיקר יש לי מחשבות וסיוטים שעולים לי מדי פעם שיכולים להיות קשורים לבדס"מ, ואני עדיין מוגבל לגבי מה שאני יכול להגיד על הנושא.

כבר כתבתי בעבר שאני רואה בבדס"מ כתחום שיכול לעזור לי להשתפר חברתית. אני זכיתי להכיר הרבה אנשים נחמדים וטובים מתוך הבדס"מ, אבל עדיין לא ברמה של חברות או פגישה מדי פעם. השבוע הזה אני אלך למאנץ' בתל אביב ולפמדום של קימברלי, ואני אראה את האנשים האלו שוב, אבל יש משהו בי שרוצה להתקדם יותר בעולם הזה.

זה כנראה ייקח זמן עד שאני אמצא שולטת שבעזרתה אוכל יותר להבין יותר את הרצונות והגבולות שלי, ושביחד נוכל להטיב אחד עם השני בתוך המערכת שנהייה בה. אני כבר מתגעגע לתחושה שאני חלק מהקהילה הבדס"מית, שהרגשתי שייך אליה מאוד בחודש הקודם, ואני מקווה שהמאנץ' והפמדום בשבוע זה יגרמו לי לחזור לכתיבה ולנסות להיות יותר מעורב בה. 

אני יודע שיש הרבה אנשים שנהנים מהכתיבה שלי פה ובפלטפורמות אחרות. אני נהנה לכתוב, אבל כרגע אני סובל ממחסום כתיבה בעקבות החוסר בחוויות האלו. אני מקווה שאגיע למקום הרבה יותר טוב ממה שאני עכשיו בעקבות הכתיבה שלי, ובעקבות התמיכה שאני מקבל מאנשים רבים בעולם הזה.

שוב שבוע שבו לא הייתי זמין ברשתות הבדס"מיות השונות. הייתי צריך להתמקד בדברים האחרים שאני אוהב, ולא ממש היה לי רעיון או חשק לכתוב כאן.

מה שכן, אתמול הייתי במאנץ' באר שבע, שהיה יחסית מצומצם ופרטי בהשוואה למאנצ'ים קודמים. הפעם המתכונת של המאנץ' הייתה בבית של המארח, שבו עשינו מנגל ואכלנו שניצלים, כנפיים, נקניקיות, וגם מטעמים כאלו ואחרים כמו סלט גרוזיני ובצל מוחמץ (מחמאות לשף ולמארח). מאוד נהנתי להיות בחברתם של אנשים שאני פגשתי בפמדומים/מאנצ'ים קודמים, וגם לצאת ולהיות במפגש חברתי כמו זה.

שבוע הבא הולכים להיות שני אירועים בדס"מיים שאני אשתתף בהם: תחילה, המאנץ' בתל אביב "השולחן" שמנהל Ctac, ביום רביעי. מאז שהשתתפתי במאנץ' בפעם הראשונה בפברואר, אני מקפיד להגיע אליו בכל חודש שהוא מתקיים. אני נהנה כל פעם מחדש להיפגש עם אנשים מוכרים וללמוד מהם על בדס"מ, וגם על עצמם. הולכת להיום גם הדגמת שיבארי במאנץ, אז אני לא הולך להיות משועמם 😁

וביום חמישי, הולך להיות חגיגות שנה לליין של הפמדום של קימברלי! זה היה האירוע הבדס"מי הראשון שהלכתי אליו בחודש ינואר, לפני מאנצ'ים. לקח לי זמן עד שהצלחתי להתאקלם בפעם השלישית שהגעתי ולהנות מהאווירה שהייתה שמה. שמעתי שהאירוע הקרוב הולך להיות מאוד חגיגי, ואני סקרן לדעת מה הולך להיות שמה (אני לא משתתף בסשנים, רק צופה).

הזמן האחרון היה יחסית מעצבן עבורי, אז אני מקווה שהאירועים בשבוע הבא יצליחו לרומם אותי, ושאזכה לדבר ולהכיר עוד אנשים חדשים. 😀

לפעמים אני מרגיש שאני צריך רסן,

בשביל שימנע ממני לדבר,

כדי שאוכל להגיד את מה שללבי, אבל רק כשאומרים לי,

שיחליטו מה שאני יכול לספר.

שישימו גם אזיקים על הידיים שלי,

שלא אקליד דברים שלא צריך לכתוב,

שיפקחו על כל מילה שאני מקליד,

שיראו שאני מתנהג כמו ילד טוב.

אני והפה הגדול שלי, 

והידיים שכותבות כל הזמן,

לפעמים אני רוצה שהן יהיו קשורות תמיד,

ושאדבר רק כשמותר לי,

ואולי אז אהייה רגוע,

כנוע.

אתמול הייתי בפמדום אורדורה בפעם השנייה.

זוהי גם הפעם הראשונה שלי שאני מגיע לאירוע פמדום ברכב פרטי. רוב הפעמים אני מגיע בתחבורה ציבורית, בעיקר כי אני לא אוהב לנסוע בתוך תל אביב, אבל לאור הנסיבות החלטתי להגיע לפמדומים ברכב כשיש לי את האפשרות.

אז כמו בפעם הקודמת שהייתי בפמדום, נהנתי להיות באירוע ולראות את הצורות השונות של שליטה נשית. היו את הדברים הרגילים: פוט פטיש, אימפקט, שעווה, סאדומזוכיזם, קשירות. אני גם פגשתי שמה אנשים שונים שהכרתי במהלך התהליך שלי, בין אם זה במאנצ'ים, בפמדומים קודמים, בפייסבוק או בטלגרם.

ככל שאני מגיע ליותר פמדומים, אני יותר מבין למה אני מתחבר יותר בהקשר של שליטה נשית, בפרט שליטה שהיא יותר עדינה (Gentle Femdom) ששמה דגש יותר על רגש, על ההתמסרות, שמגיעה מתוך גישה יותר "אימהית", יותר אוהבת, יותר אכפתית כלפי הנשלט. השליטה הזו יכולה להיכלל בתוך מסגרת של FLR ושל שירותיות.

אני לא עשיתי סשנים (גם לא בפעמים קודמות), ואני לא ממש יודע אם אני מעוניין לבצע סשן פומבי. אני מגיע לאירועים אלו בעיקר בשביל לצפות ולדבר עם אנשים. מבחינתי, שליטה נשית הוא דבר מאוד אינטימי ופרטי, שבא לידי ביטוי בצורה יותר חזקה ומוחשית כאשר זה מבוצע עם שני הפרטנרים לבדם, ובו בזמן הם לומדים זה על זה את הרצונות, הגבולות, החולשות, וגם את האישיות של כל צד במערכת היחסים.

אני מניח שההעדפות שלי כלפי שליטה נשית יהיו יותר ברורות כאשר אני אתחיל להיות בתוך מסגרת שכזו, ובאמת להבין את הדברים שאני מתחבר אליהם, מה הייתי רוצה לעשות בתוך מערכת שכזו, והאם בכלל אני יכול להתאים בתוך מערכת כזו.

אני רוצה להודות לאור שליוותה אותי במהלך האירוע (וגם הרבה חיבוקים וליטופים ממנה!), לדורה, וגם לכל שאר האנשים שהיו באירוע הזה, שיצא לי לדבר איתם, ללחוץ להם יד ולחבק אותם. 

החודש הזה יהיה עם יחסית הרבה אירועים בדס"מיים, בפרט 3 מאנצ'ים והפמדום של קימברלי ב15/05. אני מקווה שאני אצליח להנות באירוע הבא כמו שנהנתי בפעם הקודמת.

לקחתי קצת הפסקה השבוע מהזמינות שלי בפלטפורמות הבדס"מ השונות שאני נמצא בהם, בעיקר בגלל יום הזיכרון ויום העצמאות (למרות שאתמול כתבתי על שיתוק שינה שעברתי והייתי צריך לשתף).

החודש הזה אני הולך להגיע לשני פמדומים. הראשון יהיה אורדורה ביום שבת הזה, וב15/05 הפמדום של קימברלי. אני מאוד נהנה להיות באירועים האלו, בעיקר בשביל לצפות ולראות סוגים שונים של שליטה נשית, אבל גם בשביל לדבר עם אנשים שאני כבר מכיר, ולהכיר אנשים חדשים.

כמו כן, אני הולך למאנץ' "השולחן" בתל אביב ב14.05, שמנהל Ctac, וגם לפיקניקינקי של ממתקית ב22/05. אני עדיין לא יודע מתי יהיה מאנץ' בבאר שבע, או בכלל אם אני אצליח להגיע אליו.

אני אשמח לדעת אם יש כאן אנשים שיגיעו לאירועים האלו, ואשמח לשמוע על עוד מאנצ'ים שיתקיימו בחודש זה במידה ויש. אני מעוניין יותר להיות מעורב בקהילה ובחברים שלה, ומרגיש שאני מוצא את המקום המתאים לי מבחינה חברתית. תודה לכל מי שעוזר לי במסע הזה ❤️

זוהי הפעם השנייה ברציפות שאני מתעורר מתוך שיתוק שינה.

הפעם הראשונה הייתה כשניסיתי לקום מתוך סיוט שבו יישות דמונית ניסתה לדבר איתי.

הפעם הזו ניסיתי לקום לרעש אזעקות שלא היה בכלל.

אני לא יודע מה מטרגר את הדברים האלו. מדי פעם יש לי שיתוקי שינה, כנראה פעם בחודש, אבל עכשיו כשזה קורה פעמיים ברצף, זה מטריד אותי.

אולי זה משהו שאכלתי, אולי זה הרעשים של האופנועים מבחוץ, אולי זה החושך שלא מאפשר לי לדעת אם אני בתוך חלום או לא.

אני חושב שעבורי השיתוקים מגיעים מתוך מצב של לחץ, מתוך חרדה ודאגה כלפי העתיד שלי. זה מאוד הורגש בתקופה האחרונה, במיוחד כלפי ההתקדמות שלי בלימודים, בעולם הבדס"מ, ובעולם התעסוקתי.

אני חושב משהו בי לא רוצה את זה. משהו רוצה לברוח מהדברים האלו, מכל החרדות ומכל הפחדים. משהו בי רוצה להשתחרר מהדברים הנורמיטיביים, מהעיסוק הכמעט אובססיבי אחרי עבודה ולימודים.

לפעמים יש לי חלומות (או אולי סיוטים) שבהם אני מוותר על החיים הקודמים שלי, מתמסר למישהו אחר והופך להיות תחת שליטתם, אבל גם נהנה מזה. זוהי מחשבה מפחידה, מחשבה כמעט טורדנית שאני לא יודע איך להכיל אותה, שרודפת אותי בסיוטים.

אני אנסה לדבר על זה במהלך הטיפול, אבל יכול להיות שזה גם קשור להתקדמות שלי בעולם הבדס"מ. יכול להיות שהדברים שאני פוחד מהם או חושש מהם בתוך המקום הזה תופסים מקום טורדני במחשבות או בחלומות שלי, או שאולי מגלים משהו חושפני כלפיי שלא מאפשר לי להיפתח אליו בצורה בריאה.

אני כותב את זה עכשיו בתקווה שאצליח למצוא היגיון סביב זה, שהראש שלי יצליח להתנקות מהדברים המטרידים האלו, ושאולי אצליח לישון כמו שצריך. היום יותר מאוחר (יום שישי) אני כנראה אכתוב יותר על התוכניות שלי להבא.

הייתי רוצה לכתוב על החוויה שלי כאדם בספקטרום האוטיסטי בעולם הבדס"מ.
למרות שכבר כתבתי על זה בעבר, הייתי רוצה קצת להסביר את הפרספקטיבה שלי כלפי בדס"מ כאדם שמגיע מתוך מקום שקשה לו חברתית בעקבות היותי בספקטרום.

עיקר הקושי עבורי הוא בתחום החברתי. רוב הזמן אני חי בבדידות, מתקשה להבין כיצד מייצרים וממשיכים קשרים חברתיים, מתקשה לתפקד באירועים חברתיים, מתקשה ביצירת קשר עין, ולנסות להיות מודע לסיטואציות חברתיות. לעיתים אני גם אומר דברים שיכולים להתפרש בצורה שלילית, למרות שמהבחינה שלי אין לי כוונה לפגוע, או לא מודע לכך שמה שאני אומר יכול בכלל לפגוע.

במשך הרבה זמן לא הצלחתי להיפתח מבחינה חברתית. הייתי מאוד ממוקד בתקופת הלימודים (כנראה זה היה היפר-פוקוס), שגרם לי לזנוח תחומים אחרים בחיים שלי, תחומים שנחשבים נורמטיביים וטריוויאליים עבור אנשים נוירוטיפיקלים. התחלתי להתעורר לבעיה הזו בחודש אוקטובר האחרון, וכדי לעבוד על הבעיה הזו, הרגשתי שאני צריך להתחיל להיות פתוח כלפי המשיכה שלי לבדס"מ.

מאז שהתחלתי להיות יותר פתוח, אני מכיר ומדבר עם הרבה יותר אנשים, הולך להרבה יותר אירועים חברתיים (מסיבות בדס"מיות זה הרבה יותר כיף ממסיבות רגילות), ובאופן כללי מצליח לעבוד על החלק החברתי שהזנחתי במשך הרבה זמן. אולי זה מגיע בגיל יחסית "זקן" מבחינה חברתית (אני בן 26), אבל אני שמח שאני מתחיל את המקום הזה שמה. למרות שההתחלה הייתה קשה, ולקח לי זמן עד שהצלחתי להתחבר אל זה (עם בכי אחד באורדורה), החוויה בדאנג'ן האחרון גרמה לי לרצות להשתלב בזה יותר.

אני גם מרגיש שיש קשר בין המשיכה שלי לבדס"מ כלפי היותי בספקטרום האוטיסטי. הרצון להיות תחת כללים וחוקים ברורים, ההקשבה לסמכויות
הנטייה למשמעת, הרצון לשבור מוסכמויות. לפעמים אני מרגיש שעדיף לי לחיות תחת שליטה, כי אני לא מבין איך אני מסוגל לחיות כשאין לי כללים או מסגרת ברורה שבה אני יודע מה לעשות. יכול להיות שהכל זה ספקולציות מהצד שלי, ואולי אין קשר בין שני הדברים, אבל יכול להיות שכן יש, אני לא יודע.

ההתמודדות שלי עם הספקטרום, והדרך שבה אנשים מתייחסים אליי בעקבות זאת, יכולה לגרום למסע הזה להיות קשה יותר. היו לי תקופות שבהן הייתי מתוסכל שגרמתי לאנשים להסתכל עליי בצורה שלילית, שהתביישתי במי שאני בעקבות ההתנהגות שלי והדברים שאני אמרתי, שהייתי צריך לבכות מרוב המעמסה הרגשית שהייתי בה, ולפעמים רציתי לסתום את הפה ולא לדבר יותר. לפעמים אני מרגיש שזוהי קללה, ואני הייתי רוצה להיות כמו כל אדם נורמטיבי, שמסוגל לצבור חברים ולהנות בסיטואציות חברתיות מורכבות.

למרות כל זאת, אני שמח שאני מצאתי את הנישה שבה אני יכול להתפתח בצורה חברתית. אני לא הרגשתי לפני כן את אותה התחושה שאני מרגיש בתוך עולם הבדס"מ, וזה גורם לי לחשוב שאני מתאים אל העולם הזה. אני גם חושב שההתקדמות שלי בעולם הבדס"מ תעזור לי גם להתקדם בצורה חברתית גם בתוך העולם הוונילי. אני שמח שישנם אנשים בתוך הקהילה הזו שנהנים מהפוסטים שלי, שנהנים לדבר איתי, שיכולים להבין את המקום שאני נמצא בו. אני שמח שאני מקבל תמיכה רבה בתוך המסע הזה, ואני מקווה שאני רק אצליח לצמוח מתוכו.