הבלוג של גורדוייל

למרות שכבר כתבתי על הכניסה שלי לבדס"מ בפוסט קודם, אני רציתי להתמקד בפחדים שלי מהכניסה לזה.

התחלתי להיות יותר פתוח לבדס"מ בחודשים האחרונים, אולם המשיכה הזו הייתה קיימת כבר כמה זמן, לדעתי מאז הצבא, או אפילו מעבר לזה. עבורי, המשיכה שלי לשליטה נשית הייתה משהו אישי מאוד, מעין סוד "אפל" שלא אמור לצאת.

היו לי מחשבות טורדניות כלפי זה, וסיוטים שהתבססו על שליטה. חלמתי על דמויות בחיים שלי, או על דמויות דמוניות, שולטים עליי מבחינה מנטלית ומינית. חלמתי שאני נהנה מזה, מוכן להיות העבד שלהם למשך כל חיי, מוותר על החיים הקודמים שלי, מתמסר ומתאהב בחיים החדשים. הסיוטים האלו הם הכי מטרידים אותי, כי הם מכניסים אותי למקום שבו יש תחושה לא נוחה כלפי שליטה.

אני פחדתי לשתף אנשים קרובים אליי במשיכה הזו, בעיקר כי פחדתי מהתגובות כלפי זה. פחדתי שיגידו לי שאני משוגע, שאני סוטה, שיש לי מחלת נפש, שאני מעדיף להיות סמרטוט ולא להיות "גבר". אפילו למטפלת הקודמת שלי היה מאוד קשה לדבר על זה, בעיקר בגלל הסטיגמה שיש מסביב לנושא הזה, אבל גם כי לא רציתי לפגוע בה, במידה שהיא תחשוב שאני נמשכתי אליה.

עם הזמן, הבנתי שאני לא יכול לשמור את הדברים האלו לעצמי. אם הייתי שומר עליהם ולא הייתי מצליח להיות פתוח כלפי זה, אני רק הייתי פוגע בעצמי. אני הבנתי שהחיים שלי יכולים להסתיים בכל רגע, אז אין סיבה יותר לא להיות יותר פתוח לזה כבר.

הכניסה לעולם הבדס"מ התאפשרה בעזרת מטפלת שהגעתי אליה דרך "המרכז למיניות אלטרנטיבית". בעזרתה אני מרגיש הרבה יותר פתוח לדבר על הנושא של שליטה נשית, לדבר איתה על הרצונות שלי, הניסיון להבין את הסיבות ללמה אני נמשך לשליטה נשית, על הפנטזיות שלי, ועל מה שאני מחפש בשליטה. בעזרתה, התחלתי לכתוב בקבוצת פייסבוק בדס"מית עם הפרופיל האמיתי שלי. אני רציתי לכתוב עם הפרופיל האמיתי שלי, כי לא רציתי להתחבא מאחורי פרופיל פיקטיבי. רציתי להיות מי שאני, ולא פחדתי מההשלכות שהיו לזה.

עם הזמן, ככל שנכנסתי יותר לקהילה, דיברתי יותר עם אנשים, והלכתי למפגשים, הבנתי שזהו המקום שלי. הבנתי שכאן זה המקום שבו אני יכול לצמוח חברתית. הבנתי שאני לא צריך להתבייש מהזהות הבדס"מית שלי. יש מצב שאני מתחרט שלא עשיתי את זה לפני כן, אבל פעם הייתי במצב מנטלי אחר. 

ביום חמישי אני אלך לדאנג'ן. מחר אני אכתוב פוסט "הכנה" עבור זה. אני שמח שאני נמצא במצב שבו יותר אנשים בקהילה הבדס"מית מכירים אותי ותומכים בי במהלך המסע הזה. 

ככל שאני יותר מדבר עם אנשים, יותר מנסה להיות מעורב בקהילה, שומע סיפורים וחוויות, אני גם מגלה את הסיכונים שיש בבדס"מ, למרות שהייתי מודע לכך לפני כן שהיו כאלו.

אני מודע לכך שישנם גורמים עוינים שמשתמשים בבדס"מ כתירוץ ל"סקס קל", להתנהגות נוראית כלפי גברים/נשים, פגיעה מינית, ואפילו אונס.

אני מודע לכך שישנם אנשים שמנצלים אחרים שנמצאים במעמד נמוך, מודעים לכך שאפשר לבצע מניפולציות עליהם בצורה קלה, ומשתמשים כביכול בפרקטיקות בדס"מית בשביל לתת להם "טיפול רגשי", גורמים להם להיות תחת מערכת פוגענית והורסת.

אני מודע לאנשים שאינם מכבדים סשנים, גבולות, תקשורת, והדדיות. אני מודע לכך שישנם אנשים שמטרידים אנשים אחרים במועדונים בדס"מיים, מנצלים את האווירה שבמועדונים אלו כדי להטריד מינית.

אחד הדברים שמפחידים אותי במיניות, ובפרט בדס"מ, זה הנושא של פגיעה או הטרדה מינית. אני מודע לדברים הקשים שאנשים שעברו פגיעות כאלו, מודע לכך שהם עוברים חוויה רגשית ונפשית נוראית בעקבות כך. אני לא הייתי רוצה לבצע מעשים שכאלו כלפי אנשים שאני מעריך ואוהב. עם זאת, יש אנשים שחושבים שמותר להם להתנהג בצורה בזויה רק בגלל שהם "נמצאים" בבדס"מ, או חושבים שהם "אלפא" ולכן מותר להם לעשות מה שבא להם.

בדס"מ מבוסס על הסכמה, תקשורת, והדדיות. אם אין את הדברים האלו במערכת הבדס"מית, אז היא כבר הופכת למערכת רעילה. בתהליך הלמידה שלי, אני מדבר עם הרבה אנשים שנמצאים בעולם הזה, מנסה להיות מודע לסיכונים שיכולים לעלות מתוך יחסים רעילים כאלו, שומע את הסיפורים ומנסה ללמוד כיצד אפשר להשתפר מתוכם.

אני כן שמח שיש שהקהילה הבדס"מית היא ברובה תומכת באנשים שכן עברו פגיעות מיניות או רגשיות, ולרוב מנדים את אלו שפגעו מתוך עולם הבדס"מ. אני כן שמח שיש מודעות רבה כלפי הנושא, ואני שמח שיש אנשים שמטפלים בזה בצורה רצינית. אני מקווה שבמהלך התהליך שלי בעולם הבדס"מ, אני לא אצטרך להיתקל בהתנהגות שכזו.

למרות שאני עדיין לא התנסתי בבדס"מ, אחד השלבים שיותר מסקרנים אותי בכניסה למערכת הבדס"מית, הוא שלב החינוך.

זהו למעשה (מאיך שאני רואה את זה), השלב שבו השולטת מלמדת את הנשלט (וגם להפך) מלמדת כיצד המערכת ביניהם אמורה להיראות אידיאלית.

זה כולל דברים כמו רוטינות, טקסים, תנוחות, פקודות, פרוטוקולים, מטלות לנשלט במהלך היום, דרכים לספק את השולטת, וכדומה.

שלב החינוך הוא השלב שבו הנשלט הופך ממצב מנטלי אחד למצב מנטלי אחר, ממצב שבו הוא לא נשלט, למצב שהוא תחת שליטה. הנשלט לומד כיצד לשרת את השולטת, החוקים של המערכת, רמת החופש שיש לו, וכולי. הנשלט לומד להתמסר בשביל השולטת, לומד את הרצונות שלה, הצרכים שלה, וכיצד לשרת אותה בצורה הטובה ביותר.

אני גם חושב שבשלב החינוך, השולטת גם לומדת את הנשלט. היא לומדת על הגבולות שלו, על הצרכים שלו, על הפנטזיות שלו, על הדברים שהוא גם רוצה להשיג מתוך המערכת הזו, וגם על מי שהוא כבן אדם. השולטת מכירה את הנשלט ברמה אישית ואינטימית גבוהה, ומצליחה לתת לו את הקשר הרגשי והחברתי שהוא מעוניין בו במערכת.

אני גם מדמיין שישנן מערכות שבהן השולטת מקפידה לשמור על הנשלט בכושר, להגביל אותו לאכול אוכל בריא, לעצב את עצמו מבחינה אסתטית למראה. יכול להיות שיש מערכות שבהן שני הפרטנרים מקיימים אורח חיים בריא, ויכול להיות שהבדס"מ הוא מנגנון שמאפשר להם לשמור על האורח הזה, אבל זוהי לגמרי ספקולציה/פנטזיה מהצד שלי.

אני גם מדמיין שהשולטת נעזרת בשולטות אחרות שיעזרו לנשלט בתהליך החינוך, או שהנשלט לומד פרקטיקות מנשלטים אחרים.

כל מה שאני מדמיין כאן הוא מהדמיון שלי. אני לא באמת יודע אם שלב החינוך הוא שלב שבאמת מיושם בכל מערכת בדס"מית, ושכל דבר שאני כותב כאן מתקיים. אני מסתכל על זה יותר כמשהו אידיאלי, כחלק אינטגרלי מהכניסה למערכת הבדס"מית. זהו שלב שבו הפרטנרים מכירים זה את זה, מבינים לאן הם נכנסים, מנסים לראות מה יכול להתאים עבורם ומה לא. יכול להיות שהשלב הזה אף פעם לא מסתיים, ותמיד צריך ללמוד משהו. 

אני מניח שכאשר אני אתחיל יותר להתנסות במערכת שכזו, אני אוכל יותר להבין כיצד השלב הזה נראה. מבחינתי, זהו השלב הכי מאתגר, אבל גם הכי מרגש. זהו השלב שבו אני אתחיל ללמוד על בדס"מ מבחינה פרקטית, אבל גם אני אלמד יותר על עצמי ועל הזהות הבדס"מית שלי. 

אתמול הייתה מסיבת פורים שכללה ליינים שונים, כמו אשרה, אורדורה, מוג'ו, וקינק ג'יימס.

אני לא הלכתי למסיבה הזו, גם כי היום לי דברים אחרים לעבוד עליהם ששמתי אותם בחשיבות יותר גדולה, אבל גם כי אני פחות אוהב את פורים בגלל שאני לא אוהב להתחפש. בנוסף, מסיבות לוגיסטיות כאלו ואחרות (בין אם זה תחבורה ציבורית בסופ"ש, תחבורה מזעזעת בתל אביב, ובעייתיות ספציפית שלי בשבת), פחות מתאפשר לי ללכת לאירועים שמתקיימים בסופ"שים.

עם זאת, אני יודע כמה אנשים שהלכו למסיבה ומאוד נהנו ממנה. אני רק יכול לדמיין את הדברים שהם חוו פיזית ורגשית במהלך מסיבות כאלו, ואני רק יכול לשמוע את הסיפורים שהם נותנים.

אני לא מרגיש שאני כרגע בפוזיציה שיכול להשתתף במסיבות או אירועים בדס"מיים דומים (למרות שאני כן אלך לדאנג'ן שבוע הבא), אבל אני מקווה שעם הניסיון שאצבור, ועם ההיכרות שלי עם אנשים נוספים בעולם הבדס"מ (ואולי אפילו שולטת, לא בטוח), אני מקווה שאוכל להיות יותר מעורב חברתית באזור הזה, ויותר אכיר את האנשים הנמצאים בעולם הזה.

חוץ מזה, אני מרגיש שאני מתקדם די יפה בתחום הבדס"מ. אני זוכה לדבר עם אנשים שונים, ואני שמח שאני מקבל את התמיכה שאנשים נותנים לי עם ההיכרות שלי בעולם הזה. זה די מפתיע אותי לחשוב שלמרות שאני נהייתי פתוח לבדס"מ רק לפני כ3 חודשים, ואני עדיין חסר ניסיון, אני שמח שאני זוכה לפחות להכרה מסויימת במעגלים שונים. אני כבר יודע שמשבוע הבא אני פחות אהייה בודד ממה שהייתי לפני כן.

המסע שלי בבדס"מ הוא עבורי מסע שמשחרר אותי מהכבלים ומהחרדות שהיו לי לפני שנהייתי פתוח לזה. אני מקווה שרק אצליח לצמוח מתוך המקום הזה.

אחרי המאנץ' שהיה אתמול בבאר שבע, אני יכול להעיד על כך שהמפגשים האלו מאוד עוזרים לי בתחום החברתי.

הכרתי לפחות שני אנשים שמעוניינים להמשיך את הקשר החברתי איתי ולהיפגש איתי מעבר למאנץ'. אני לא חושב שהייתי מגיע לסיטואציה הזו בקבוצות אחרות מלפני שנה או אפילו שנתיים, שבו השקעתי את עיקר הזמן בלימודים, ולא הייתי עדיין פתוח למשיכה שלי לשליטה נשית. אני חושב שאני מצאתי אנשים שאיתם אני לא ארגיש לבד במהלך הסמסטר הקרוב.

זוהי הסיבה למה אני אוהב להיות במאנצ'ים. אני מכיר אנשים חדשים, אני מדבר יותר, אני פתוח, ואני משתף את הדברים שעוברים לי בראש איתם. 

אני שמח שמצאתי את התחום שבו אני יכול להתפתח בו חברתית, במיוחד לאור היותי בספקטרום האוטיסטי. תהליך הכניסה לבדס"מ עבורי היה תהליך שלקח לי זמן להשלים איתו, ולבסוף להתחבר עליו, ולמצוא שלווה בכך שאני כותב עליו ומשתף על זה עם אנשים. מצאתי תחום שהוא מסקרן, מרתק, ו"מחוץ לנורמה", תחום שאני יכול להרגיש בו שייך.

אני מרגיש שאני סוף סוף מתחיל "לחיות", אחרי שנים שבהם הייתי במצב רדום. החרטה היחידה שלי היא שלא עשיתי את זה לפני כן, אבל בשנים לפני כן הייתי בהכחשה כלפי המשיכה שלי, והרגשתי כל כך מובך כלפי זה, שאפילו לא יכולתי לדבר על כך עם המטפלת הקודמת שלי. עכשיו אני שמח שאני מצליח להוציא את כל התחושות שהיו לי ואת כל החרדות שלי כלפי זה. זה גורם לי להרגיש הרבה יותר שלם עם מי שאני.

אני שבוע הבא מתכנן לבוא לדאנג'ן, ואני אכתוב על הרגשות שלי כלפי זה לפני הביקור. אחרי מעט ההיכרות שלי עם אנשים בכלוב ובפייסבוק, אני מקווה שלפחות יהיו אנשים שיזהו אותי שמה וישמחו לדבר איתי. אני תמיד אשמח ללמוד ולהכיר עוד אנשים שנמצאים בעולם הבדס"מ.

הרגע חזרתי מתוך המאנץ' בבאר שבע.

אני באופן כללי נהנה להיות במאנצ'ים, אחרי שכבר הייתי במאנצ'ים בתל אביב ובבאר שבע. המאנץ' הקודם בבאר השבע היה פחות מאורגן עם מעט אנשים, אבל המאנץ' שהיה עכשיו היה יותר מאורגן, עם מקום שכבר נקבע לו אירוח פרטי, ועם יותר אנשים ממקודם (היום שמה בסביבות 15 איש).

כמו מאנצ'ים קודמים, אני נהנתי להשתתף במאנץ' שהיה, לשמוע אנשים מדברים על החיים שלהם ועל הבדס"מ שלהם. בגלל שרוב האנשים שמה היו בעלי ניסיון, ואני לא הייתי, אז לפעמים הרגשתי מבוכה או הפתעה כאשר התחילו לדבר על דברים מיניים. אבל בכל מקרה זה היה מצחיק ומהנה.

אני לא חושב שיצא לי לדבר עם כל מי שהיה שמה, ואם הייתי יכול הייתי מנסה להמשיך לדבר איתם גם מעבר לכך. אני כן הכרתי שמה אנשים די מגניבים, שאני כנראה אמשיך לדבר איתם, ואולי גם להיפגש. 

מבחינתי המאנצ'ים הם הדרך שלי לצאת מאזור הנוחות שלי ולנסות להתערבב יותר מבחינה חברתית. כמו שכתבתי מקודם, אני מצאתי את המקום שבו אני יכול להתפתח מבחינה חברתית, ואני מרגיש את השיפור העצמי שנובע מתוך החוויות האלו. אני לא מצפה למצוא שולטת בזמן הקרוב, ועבורי מה שחשוב זה הדרך עצמה, והאנשים שאני לצד הדרך, שעוזרים לי להבין את הזהות הבדס"מית שלי, וגם להבין קצת על עצמי.

המאנץ' בבאר שבע הבא יהיה ב9.4, אולם אני לא אגיע למאנץ' הזה כי הוא מתנגש עם המאנץ' בתל אביב "השולחן", שאני כבר נרשמתי אליו. אני לא יכול להמליץ על מאנץ' ספציפי, אבל ממליץ למי שזמין ללכת לאחד מהם. אני גם אשמח לשמוע על מאנצ'ים נוספים בסביבת המרכז. שבוע הבא אני אהייה בדאנג'ן, ואני כנראה אכתוב על זה לפני כן.

אני משתדל לכתוב בבלוג כל יום.

אני באופן כללי נוטה לשתף ברשתות החברתיות הרבה מהתחושות שלי, חוויות שיש לי, קשיים שאני עובר. מבחינתי זהו סוג של טיפול, שעוזר לי להיפתח כלפי דברים שאני עובר ומרגיש נוח מספיק לשתף אותם עם השאר.

למרות שלא הרבה אנשים קוראים את מה שאני כותב (לפחות מאיך שאני רואה בהתחשב בכמות הלייקים שאני מקבל לעומת אחרים), אני בעיקר כותב את זה בשביל עצמי, בשביל שיהיה לי משהו שאוכל להגיד ולשתף עם השאר.

מאז שהתחלתי את תהליך הכניסה לבדס"מ, אני מרגיש הרבה יותר חופשי ופתוח לדבר על הרגשות שלי כלפי שליטה נשית. אני זוכר שלפני שנה היה לי מאוד קשה לדבר על זה, ברמה של מובכות ובושה כלפי הנושא (למרות שעד היום אני מרגיש מובך כלפי מיניות). אפילו לא הצלחתי להוציא את המילה "שליטה" מרוב פחד כלפי זה.

כשהתחלתי את הטיפול דרך המרכז למיניות אלטרנטיבית, והלכתי ליותר מאנצ'ים (ופעם אחת בדאנג'ן), אני הרגשתי יותר בנוח להיות חלק מתוך משהו שאני מרגיש שייך אליו. במשך הרבה זמן לא הצלחתי למצוא קבוצה שאני יכול להזדהות איתה או להרגיש חלק ממנה, ועכשיו אני מרגיש שמצאתי את זה.

אני חושב שגם אם יהיה גורם זדוני שירצה "להוציא אותי מהארון" ולחשוב את הנטיות שלי, לא ממש יהיה אכפת לי מזה. זה מי שאני, ואני לא אמור לפחד מזה.

עם זאת, עדיין אני חווה קשיים בדרך, ולמרות שאני מנסה להיות מאוד כנה ומכבד כלפי אחרים, אני יכול ליפול בדרך ולפגוע באנשים אחרים מבלי שהתכוונתי לכך. אני גם מודע לסיכונים שיש בבדס"מ, מודע לכך שיש אנשים שמנצלים לרעה, שלא לוקחים בדס"מ בצורה מכבדת ורצינית, ואנשים עם גישה רעילה כלפי זה. אני עדיין לומד, ועדיין חסר ניסיון, אבל אני שמח שהקהילה היא ברובה תומכת ועוזרת אחד לשני, ואני מרגיש שעם הזמן, כשאני אהייה יותר מעורב בה, אני ארגיש במקום הרבה יותר שמח, ואהייה יותר שלם עם עצמי.

אני חושב שמצאתי את הנישה העיקרית שלי כנשלט, וזוהי בשירותיות (Service submission).

אני חושב שבאישיות שלי אני אדם שמאוד רוצה לרצות אנשים אחרים. הרבה פעמים אני מחפש אישור לדברים שאני עושה, שיסתכלו עליי בצורה חיובית. אני חושב שהשירותיות באה מהמקום שתמיד רוצה לעזור, פוחד להיות "אגואיסט" שחושב רק על עצמו, ומנסה להטיב עם אנשים שמסביבי.

אני גם באופן טבעי נוטה לבצע דברים שמבקשים או מפקדים ממני לעשות (במידה וזה לא מפריע לי עם דברים אישיים שאני אוהב). אני חושב שמגיל צעיר אני חונכתי להקשיב לסמכות, לא להיות "ילד רע", ולנסות להיות חביב עבור אנשים שהם בכירים או מנוסים ממני.

ככה אני גם מרגיש כאשר אני אהייה במערכת יחסים בדס"מית. אני ארגיש שארצה להיות תחת "פיקודה" או לשרותה של השולטת, שתגיד לי במה היא צריכה עזרה, או מה היא רוצה שאני אעשה, ואני אבצע בהתאם למה שאני יכול. אני לא מעוניין להרגיש כמו "עבד", כי אני מעוניין שבהיררכיה תהייה הדדיות בנינו, אז כנראה שאני רוצה להסתכל על השירותיות כמעין "עוזר אישי" שעוזר לשולטת בדברים שהיא צריכה. אני מניח שהשירותיות הזו יכולה לכלול גם אקטים מיניים (קצת כמו בתמונה בפרופיל שלי), אבל אני פחות מעוניין להסתכל על הצד המיני כרגע. 

אני עדיין לא בטוח כיצד השירותיות אמורה להיראות בדיוק. אני חושב שזה אמור להיבנות במהלך המערכת, כמו שכל מערכת בדס"מית נראית. גם לי יש את הגבולות שלי, ואני גם צריך לדעת את הדברים שהשולטת גם אוהבת. שנינו צריכים לתרום אחת לשני במערכת הזו, למרות שבהיררכיה היא מלמעלה. אני עדיין מתחיל וחסר ניסיון, ויכול להיות שאני אגלה על עצמי שאני מעדיף דרך נשלטות אחרת מאשר שירותיות. כרגע, נראה לי שאני יותר מתחבר לנשלטות מהסוג הזה.

לדעתי, בדס"מ זה לא רק מיניות.

נכון, בדס"מ לרוב בא לידי ביטוי על ידי אקטים מיניים, וגם אנשים בכלוב או בפייסבוק מתארים את הביטוי שלהם בבדס"מ על ידי אקטים שכאלו, בדס"מ יכול להתבטא גם בצורות שהן אינן מיניות. למשל, אם זה קשירות, משמעת, שירות, ואפילו אקטים של כאב כמו שעווה או הצלפות. אלו הם דברים שלא דורשים מעשים מיניים כדי "להנות" מהם, או שמי שמבצע אותם מקבל מהם משמעות.

בדס"מ זה גם לא "סקס קל". זהו לא משהו שאפשר להיכנס אליו ברגע. כמו שאנשים רבים אמרו לי, צריך להיכנס לזה לאט, ללמוד ולהכיר את התחום בשביל להעריך אותו, להיות מודע לסיכונים, ולהשלים עם הזהות הבדס"מית במהלך תהליך של גילוי עצמי. זהו מקום שדורש הרבה תקשורת, כנות, הסכמה, והדדיות.

מבחינתי, בדס"מ זוהי דרך חיים, שניתן לפרש אותה בכל דרך שניתן. בן אם זה על ידי מתן ביטוי לאהבה עם פרטנר, או קתרזיס שמאפשר להתפרק מכל השגרה שיש מסביבנו, או סתם דרך בשביל לחוות משהו שהוא לא ממש נוכח בנורמה. עבורי, בדס"מ זה משהו מאוד פלואידי, ולדעתי עצם זה שיש לאנשים כל כך הרבה גישות ופרקטיקות כלפי בדס"מ, לדעתי ממחישה כיצד בדס"מ מתבטא כדרך חיים עבורנו.

אני מרגיש שאני יותר פחות או יותר כיצד הזהות הבדס"מית שלי משתקפת כדרך חיים, או לפחות כיצד אני "מפנטז" כיצד המערכת הבדס"מית תבוא לבידי ביטוי. מדיבור עם אנשים בכלוב או בפייסבוק, יש משהו מאוד מסקרן בדרך שבה אנשים נהנים או חיים את סגנון החיים הזה, ותמיד מרתק אותי כיצד אנשים נהנים להיות במקום "נמוך" או "גבוה", ומצליחים להשיג משמעות מתוך דרך החיים הזו.

כמובן שהגישה שלי יכולה להשתנות בהתאם לניסיון שאני אקבל בהמשך. 

היום אני פגעתי, בצורה לא מודעת, באנשים שונים במקומות שונים (כולל כאן).

אני לא אפרט על מה שקרה, אבל בכל סיטואציה אני כתבתי או אמרתי משהו שהצד האחר פירש בצורה שלילית, והגיב כלפי בצורה שאני ראיתי ככועסת כלפיי.

כשקורים דברים כאלו, זה מתסכל אותי. אני מנסה להגיע ממקום שהוא מכבד, לנסות לקיים דיון כלפי דברים שאני מרגיש, שאחרים מרגישים, או קשיים שאני חווה במסע שלי כלפי בדס"מ.

למרות שברוב הפעמים דיונים כאלו כן מתקיימים, לפעמים אני אומר או כותב דברים שאני לא מודע לכך שהם מתפרשים בצורה שלילית או מזלזלת. אני לא בטוח אם זה בגלל שאני בספקטרום האוטיסטי, ואני נוטה לשאול או לומר דברים שהם יחסית ישירים, או שאני מתקשה לפרש סיטואציות חברתיות שבהן הדברים נאמרים, במיוחד אם זה בצ'אט, ואני צריך הבהרה נוספת.

במהלך היום התמלאו לי תחושות ההאשמה, ולמרות שאני התנצלתי בפני האנשים האלו, אני מרגיש שהנזק כבר נעשה. אני חושב שזהו חלק מהתהליך של הכניסה לעולם הבדס"מ. צריך ללמוד שיש דברים שאומרים ושלא יתקבלו לכל אחד, שיש אנשים שלא יאהבו את הגישה שלי, וצריך ללמוד כיצד אפשר להתמודד מול הדחייה ואל מול תחושת הפחד שעולה בעקבות זה.

עבור אותם האנשים שפגעתי בהם, אני מתנצל מאוד. לא הייתה בי שום כוונה לפגוע בכם. אני עדיין לומד, ועדיין מנסה להבין מה מותר ומה אסור. אני מקווה שתוכלו להבין אותי.