זוהי הפעם השנייה ברציפות שאני מתעורר מתוך שיתוק שינה.
הפעם הראשונה הייתה כשניסיתי לקום מתוך סיוט שבו יישות דמונית ניסתה לדבר איתי.
הפעם הזו ניסיתי לקום לרעש אזעקות שלא היה בכלל.
אני לא יודע מה מטרגר את הדברים האלו. מדי פעם יש לי שיתוקי שינה, כנראה פעם בחודש, אבל עכשיו כשזה קורה פעמיים ברצף, זה מטריד אותי.
אולי זה משהו שאכלתי, אולי זה הרעשים של האופנועים מבחוץ, אולי זה החושך שלא מאפשר לי לדעת אם אני בתוך חלום או לא.
אני חושב שעבורי השיתוקים מגיעים מתוך מצב של לחץ, מתוך חרדה ודאגה כלפי העתיד שלי. זה מאוד הורגש בתקופה האחרונה, במיוחד כלפי ההתקדמות שלי בלימודים, בעולם הבדס"מ, ובעולם התעסוקתי.
אני חושב משהו בי לא רוצה את זה. משהו רוצה לברוח מהדברים האלו, מכל החרדות ומכל הפחדים. משהו בי רוצה להשתחרר מהדברים הנורמיטיביים, מהעיסוק הכמעט אובססיבי אחרי עבודה ולימודים.
לפעמים יש לי חלומות (או אולי סיוטים) שבהם אני מוותר על החיים הקודמים שלי, מתמסר למישהו אחר והופך להיות תחת שליטתם, אבל גם נהנה מזה. זוהי מחשבה מפחידה, מחשבה כמעט טורדנית שאני לא יודע איך להכיל אותה, שרודפת אותי בסיוטים.
אני אנסה לדבר על זה במהלך הטיפול, אבל יכול להיות שזה גם קשור להתקדמות שלי בעולם הבדס"מ. יכול להיות שהדברים שאני פוחד מהם או חושש מהם בתוך המקום הזה תופסים מקום טורדני במחשבות או בחלומות שלי, או שאולי מגלים משהו חושפני כלפיי שלא מאפשר לי להיפתח אליו בצורה בריאה.
אני כותב את זה עכשיו בתקווה שאצליח למצוא היגיון סביב זה, שהראש שלי יצליח להתנקות מהדברים המטרידים האלו, ושאולי אצליח לישון כמו שצריך. היום יותר מאוחר (יום שישי) אני כנראה אכתוב יותר על התוכניות שלי להבא.