הבלוג של גורדוייל

הייתי רוצה לכתוב על החוויה שלי כאדם בספקטרום האוטיסטי בעולם הבדס"מ.
למרות שכבר כתבתי על זה בעבר, הייתי רוצה קצת להסביר את הפרספקטיבה שלי כלפי בדס"מ כאדם שמגיע מתוך מקום שקשה לו חברתית בעקבות היותי בספקטרום.

עיקר הקושי עבורי הוא בתחום החברתי. רוב הזמן אני חי בבדידות, מתקשה להבין כיצד מייצרים וממשיכים קשרים חברתיים, מתקשה לתפקד באירועים חברתיים, מתקשה ביצירת קשר עין, ולנסות להיות מודע לסיטואציות חברתיות. לעיתים אני גם אומר דברים שיכולים להתפרש בצורה שלילית, למרות שמהבחינה שלי אין לי כוונה לפגוע, או לא מודע לכך שמה שאני אומר יכול בכלל לפגוע.

במשך הרבה זמן לא הצלחתי להיפתח מבחינה חברתית. הייתי מאוד ממוקד בתקופת הלימודים (כנראה זה היה היפר-פוקוס), שגרם לי לזנוח תחומים אחרים בחיים שלי, תחומים שנחשבים נורמטיביים וטריוויאליים עבור אנשים נוירוטיפיקלים. התחלתי להתעורר לבעיה הזו בחודש אוקטובר האחרון, וכדי לעבוד על הבעיה הזו, הרגשתי שאני צריך להתחיל להיות פתוח כלפי המשיכה שלי לבדס"מ.

מאז שהתחלתי להיות יותר פתוח, אני מכיר ומדבר עם הרבה יותר אנשים, הולך להרבה יותר אירועים חברתיים (מסיבות בדס"מיות זה הרבה יותר כיף ממסיבות רגילות), ובאופן כללי מצליח לעבוד על החלק החברתי שהזנחתי במשך הרבה זמן. אולי זה מגיע בגיל יחסית "זקן" מבחינה חברתית (אני בן 26), אבל אני שמח שאני מתחיל את המקום הזה שמה. למרות שההתחלה הייתה קשה, ולקח לי זמן עד שהצלחתי להתחבר אל זה (עם בכי אחד באורדורה), החוויה בדאנג'ן האחרון גרמה לי לרצות להשתלב בזה יותר.

אני גם מרגיש שיש קשר בין המשיכה שלי לבדס"מ כלפי היותי בספקטרום האוטיסטי. הרצון להיות תחת כללים וחוקים ברורים, ההקשבה לסמכויות
הנטייה למשמעת, הרצון לשבור מוסכמויות. לפעמים אני מרגיש שעדיף לי לחיות תחת שליטה, כי אני לא מבין איך אני מסוגל לחיות כשאין לי כללים או מסגרת ברורה שבה אני יודע מה לעשות. יכול להיות שהכל זה ספקולציות מהצד שלי, ואולי אין קשר בין שני הדברים, אבל יכול להיות שכן יש, אני לא יודע.

ההתמודדות שלי עם הספקטרום, והדרך שבה אנשים מתייחסים אליי בעקבות זאת, יכולה לגרום למסע הזה להיות קשה יותר. היו לי תקופות שבהן הייתי מתוסכל שגרמתי לאנשים להסתכל עליי בצורה שלילית, שהתביישתי במי שאני בעקבות ההתנהגות שלי והדברים שאני אמרתי, שהייתי צריך לבכות מרוב המעמסה הרגשית שהייתי בה, ולפעמים רציתי לסתום את הפה ולא לדבר יותר. לפעמים אני מרגיש שזוהי קללה, ואני הייתי רוצה להיות כמו כל אדם נורמטיבי, שמסוגל לצבור חברים ולהנות בסיטואציות חברתיות מורכבות.

למרות כל זאת, אני שמח שאני מצאתי את הנישה שבה אני יכול להתפתח בצורה חברתית. אני לא הרגשתי לפני כן את אותה התחושה שאני מרגיש בתוך עולם הבדס"מ, וזה גורם לי לחשוב שאני מתאים אל העולם הזה. אני גם חושב שההתקדמות שלי בעולם הבדס"מ תעזור לי גם להתקדם בצורה חברתית גם בתוך העולם הוונילי. אני שמח שישנם אנשים בתוך הקהילה הזו שנהנים מהפוסטים שלי, שנהנים לדבר איתי, שיכולים להבין את המקום שאני נמצא בו. אני שמח שאני מקבל תמיכה רבה בתוך המסע הזה, ואני מקווה שאני רק אצליח לצמוח מתוכו.