זוהי הפעם הרביעית שלי שאני בדאנג'ן, בפמדום של קימברלי.
החוויה הפעם הייתה יותר מעניינת ואולי גם יותר אישית, אבל לפני שאני אכתוב עליה, אני רוצה להגיד מזל טוב לליין של קימברלי שחגג שנה להיווסדו במסגרת האירוע היום. היה כיבוד מלוח ומתוק, שמפניות, שקיות מתנה לשולטות, וגם בסוף עוגות. הליין של קימברלי הוא הליין הראשון שהגעתי אליו בחודש ינואר הזה, ועם הזמן הצלחתי להתחבר אל האווירה יותר ויותר. החוויה שלי בדאנג'ן היא חלק משמעותי במסע שלי בבדס"מ.
היום החוויה שלי בדאנג'ן הייתה יותר בדגש על הסתכלות אישית. ראיתי והכרתי כבר הרבה אנשים שמלווים אותי ועוזרים לי במהלך הדרך. אני ממש שמח לראות שיש הרבה אנשים בקהילה שמכירים אותי, בין אם זה מהכלוב, פייסבוק, או טלגרם, ונהנים מהכתיבה שלי והתיעוד שאני מבצע לאורך המסע הזה. אני גם קיבלתי מחמאה ממישהי שאמרה לי שאני נראה הכי צעיר באירוע, וגם כשיצאתי מישהו אמר לי שאני נראיתי קול. אני מרגיש כבר פופולרי!
המראות שהיו במהלך הדאנג'ן היו אותם מראות כמו מקודם, בעיקר אימפקט, וגם שעווה, קשירות, ריקודים על עמוד (שזה ממש מרשים ויפה), פוט פטיש, פט פליי, וכו' וכו'. אני מרגיש שהצלחתי להתרגל אל המאורעות יותר מדי, עד שמצאתי את עצמי מפהק לאור עד כמה שאני רגיל לזה! הרבה מהאקטים עצמם הם לא אקטים שהייתי רוצה לבצע (וגם אני לא פומבי – אני חושב שצורת הבדס"מ המועדפת עבורי היא יותר אינטימית ו"ביתית"), אבל עבורי זה היה פשוט לראות את הצורות השונות של שליטה נשית שאנשים נהנים מהם.
אני יכול להצביע, שוב, על הדברים שיותר התחברתי אליהם, וזה בעיקר הרגעים היותר אינטימיים: ההסתכלות בעיניים של השולטת לנשלט; התחושה כאילו הנשלט זקוק לשולטת בשביל להתקיים; ההתמסרות של הנשלט כלפי השולטת שבאה לידי ביטוי בהבעות הפנים, במילים, ובמעשי סגידה; הרצון להיות בשביל השולטת, למען השולטת, ובו בזמן להטיב עם הנשלט. אני מאוד אוהב את צורת השליטה שמתבססת יותר על משמעת, סגידה, פרוטוקולים, חוקים, שנותנת תחושה שהשולטת היא ה"בעלים" של הנשלט.
קימברלי אמרה לי במהלך האירוע שנראה שלא הצלחתי ממש להתחבר, אבל זה לא נכון. היו אקטים מסוימים שהסתכלתי אליהם וחשבתי או שזה ממש חמוד, או שזה פשוט "וואו", או שהרגשתי שזה בדיוק מה שהייתי רוצה לחוות במערכת השליטה. אני אבל נהנה לראות את הדברים היותר "קשוחים", גם אם זה לא משהו שאני רואה את עצמי עושה בעתיד, בעיקר בשביל ללמוד ולהבין יותר את העולם שבו נשלטים נמצאים בו (מישהו שמה אמר לי שאני כמו אנתרופולוג שפשוט מסתכל, חוקר, ומדווח אחר כך).
היו רגעים שבו אמרתי לעצמי: "אוקיי, אני כנראה יודע מה אני מעוניין יותר", יותר מבין מהי השליטה המועדפת עליי, מהי הצורה שהייתי רוצה שהיא תראה. אבל היו רגעים שאמרתי "פאק, אני כל כך רוצה את זה", או "וואי, אני מקנא ממש," כי היו אקטים שנראו כל כך כיפיים וכל כך משחררים, שככה הייתי רוצה לעבור אותם, אפילו ביום-יום. אני עדיין מגלה איפוק וסובלנות, יודע שזה משהו שלוקח זמן, אבל כשמרגיש שכולם מכירים את כולם והופכים להיות חברים אחד של השני בבדס"מ (וגם מפתחים זוגיות), זה גורם לי להרגיש שאני עדיין נכנס לזה מאוחר (או לפחות לחלק הזוגי, במיוחד בגיל 26).
אז אני שמחתי לראות את כל מי שהגיע וידע מי אני (ואת כל מי שלא וזכה להכיר אותי). אני לא זוכר את כולכם, אז במידה ומישהו דיבר איתי, אשמח אם תכתבו לי בתגובות. אני שמח שאני משתתף באירועים כאלו, ומצליח להתקדם יותר בהקשר החברתי, גם אם עדיין אני לבד וחסר ניסיון. אני מאמין שאני אכתוב יותר כשאני אחווה יותר, במיוחד כשאצליח להבין איך זה מרגיש להיות נשלט. אני מודה לקימברלי, לליין המדהים שלה, ולכל האנשים שעוזרים לי להתקדם במסע הזה. אני אשמח להמשיך לדבר ולהכיר אנשים חדשים בפלטפורמות השונות.