הבלוג של גורדוייל

האירועים שקרו השבוע, וכן השנה הזו והקודמת, הזכירו לי שוב שהחיים הם קצרים ושבריריים.

אנחנו חיים במציאות כאוטית, שבה בכל רגע מישהו נאלח יכול לסיים את חיינו ברגע.

אנחנו חיים בתוך עולם שנדמה שהוא אכזרי לקיומנו, לא נותן לנו לאחוז בדברים שאנחנו כל כך רוצים, לא מאפשר לנו לנוח לרגע.

כל יום עבורי שעובר מבלי מאס, מבלי לנסות לנצל את הזמן הקצר שיש לי בעולם הזה, גורם לי להרגיש נורא.

עם זאת, אני חושב שההבנה הזו, שהחיים שלי יכולים להסתיים ברגע, הובילו אותי להתחיל להיות יותר פתוח לבדס"מ.

ההבנה הזו שאני לא רוצה לחכות יותר מדי זמן, בל אם יקרה לי משהו שלא יתאפשר לי לממש את מי שאני.

לפעמים אני מפנטז על שולטת שתוכל לעזור לי להתמודד עם הכאוטיות של החיים האלו, שתהייה מעין מלאך שומר עבורי.

ואני אהיה לידה, בין אם זה לצד רגליה, מחבק אותם ולא רוצה לעזוב,

או שם את ראשי על החזה שלה, שומע את דפיקות הלב שלה, מרגיש את החום שלה.

לפעמים אני מרגיש שאני צריך את החיבה הזו, האהבה הזו שקראתי מספרים ומשיחות עם אנשים אחרים, כדי לנסות להתמודד עם התקופה.

אני כבר לא פוחד לבטא את מי שאני. אני כבר לא רוצה לחיות תחת הצל הזה שחייתי בו במשך הרבה זמן.

אני לא אתן לאחרים להפחיד אותי.

זהו הזמן שלי לצאת, עם כל הכאוטיות שמתקיימת סביבנו.

"החיים נעשו עבורי למשקה מריר, אך אני חייב לקחת אותם כתרופה, לאט, טיפה אחר טיפה." (סרן קירקגור, "או-או", כרך ראשון, עמ' 47).

השבוע הזה לא הצלחתי להיות פרודקטיבי.

אני לא יודע בדיוק למה. יכול להיות כי העדפתי לנוח אחרי אירועים קודמים.

יכול להיות כי חזרתם של החטופים החללים לא גרם לי לרצות לעבוד.

יכול להיות כי די מאסתי מכל הבולשיט שמתרחש בארץ ובעולם.

אני שונא את הימים שבהם אני לא פרודקטיבי. אני שונא שאני מבזבז את היום במשחקים או בצפייה בסרטונים.

אבל בימים כאלו, כשאני מנסה לעבוד על משהו, אני מתקשה למצוא את המוטיבציה לכך.

השנה האחרונה לימדה אותי שישנם הרבה דברים שאני לא יכול לשלוט בהם, ואני צריך ללמוד לשלוט על הדברים שאני כן יכול לשלוט.

לפעמים אני חושב לעצמי שאם אני אהייה תחת מסגרת שליטה, אני אוכל להיות יותר פרודקטיבי ולהיות תחת מערכת זמנים שתאפשר לי לעבוד.

לפעמים אני חולם שאני מוותר על החיים הקודמים שלי ואני מתמסר למישהי למשך כל חיי. זוהי מחשבה שהיא מטרידה אותי הרבה.

אני מקווה שעם ההתקדמות שלי בעולם הבדס"מ, אני אוכל ללמוד על עצמי יותר טוב, ולהשתפר בתחומים שזנחתי במשך השנים.

אני מקווה שאצא מהתחושות האלו, ושאוכל למצוא את הדבר שיגרום לי להיות קצת יותר מאושר.

אולי זה בצורה של שליטה, אולי זוהי עבודה, או סתם מגורים משלי.

זוהי תקופה קשה להרבה מאיתנו, ואני מקווה שאנחנו נוכל לצאת ממנה חזקים.

בדס"מ לפעמים מפחיד אותי.

למרות שאני מדבר על זה, פתוח על זה, ומנסה לקבל נקודות מבט שונות על שליטה, ומה זה אומר להיות במערכת זוגית בדס"מית, זה עדיין מפחיד אותי.

אני עדיין לא התנסתי בזה, ולמרות הרצון להיות תחת שליטה, אני לא יודע איך המערכת הזו תיראה, או אם בכלל היא תתאים לי. אני יודע שזהו תהליך, ושמערכות כאלו נבנות עם הזמן, ודורשות הרבה תקשורת ומשמעת. אני לא יודע אם האוטיזם שלי יפגע בזה, או שאני לא אדע אם משהו שאני עושה הוא נכון או לא.

אבל כשאני חושב על הפגישה הראשונה שתהייה והשיחה הראשונה שתכניס אותי לזה, זה גורם לי לתחושות של חוסר וודאות. כנראה ייקח לי זמן לעכל את מה שדרוש ממני ומה שמצופה עבורי.

התקווה שלי היא שכאשר אמצא מישהי שתוכל להכיל אותי, שנוכל לעבוד על המערכת ביננו, היא תכניס אותי לזה ותלמד אותי את המערכת שלנו, ככה ששנינו נטיב מזה. בסוף, המערכת היא עבור שנינו להנות ממנה.

לפעמים יש ימים, שבהם לא עושים דבר.

ימים שבהם אין פרודקטיביות,

שבהם רוצים לשכב במיטה ולא לצאת.

לתת לזמן כבר לעבור ליום למחרת,

לבזבז עוד יום שחולף מחייך.

כן, יש הרבה דברים לעשות,

וגם אפשר להעביר את היום ב"פאן".

אבל לפעמים פשוט אי אפשר.

אולי כי העולם יותר מדי כבד עליך,

אולי כי העתיד מפחיד ולא מבשר טובות,

או החרדה התמידית משתקת, לא מאפשרת לעזוב,

ויתכן שזוהי פשוט עצלנות.

בימים אלו, אני מרגיש הכי קטן. 

כל העולם מסתובב, עובד, מתקשר, מזדיין.

מה איתי? במיטה, במחשב, מחכה לשעות שיעברו.

הגיטרות עדיין על הקיר. הספרים משאירים אבק.

לצפות בסרטונים חסרי פואנטה.

ביום שבו אני אצא ממתכונת הנזירות,

אולי אז אני אחייה כמו בן אדם.

הפעם הראשונה (וכרגע היחידה) שהייתי בדאנג'ן הייתה לפני חודש.

קיבלתי הזמנה מיוחדת מחבר פייסבוק שעזר לי להיות פתוח יותר לזהות הבדס"מית שלי (וגם פגשתי אותו במאנץ' שבוע שעבר). הוא הביא לי את הפרטים של קימברלי, ואחרי כמה היסוסים, החלטתי לבוא למסיבה הזו.

בגלל שאני יחסית מתחיל בבדס"מ, ולא ממש רציתי ידעתי למה לצפות, החלטתי פשוט להסתכל על מה שהולך שמה, לנסות להבין כיצד שליטה נשית נראית עבור אנשים שונים.

אני זוכר שכשנכנסתי לשמה, קימברלי הייתה בכניסה, אמרה לי שהכל בסדר ושאני יכול להרגיש חופשי לדבר עם השולטות. החלטתי למקם את עצמי בבר כדי לראות כיצד הערב יתקדם.

הערב הזה היה ערב ניוש, אז היו הרבה גברים עם פאות  ולבוש נשי, שרקדו על עמוד במסגרת "תחרותית" (אני פחות מתחבר לניוש).

אחרי שהתחרות הסתיימה, האקשן התחיל...

אני הייתי בשוק מוחלט. כל הערב הלסת שלי הייתה פתוחה, וחשבתי רק "וואט דה פאק".

ראיתי כל כך הרבה דברים שלא האמנתי שאנשים עושים בצורה פומבית.

ראיתי (ושמעתי) הצלפות, משחק עם נרות שעווה, אנשים קשורים עם מסכות כלב, או שמנשקים את המגפיים של שולטות.

גם ראיתי שולטת שחודרת לזוג בזמן שהם רוכנים על הרצפה, שולטת שמהלכת שולט כמו כלב, ועוד הרבה

מה שכן משך לי יותר את העיניים, היה לראות זוג, שבו הנשלט מנשק את רגליה של השולטת למשך איזה עשרים דקות, חצי שעה, ובו בזמן הוא מביט בה ומדבר איתה. אני מצאתי את הסיטואציה הזו מאוד אינטימית ומרתקת.

אני לא יכולתי להישאר בדאנג'ן במשך יותר מדי זמן, אבל החוויה שמה הייתה חוויה שאני לא אשכח. למרות שפחות התחברתי ל"נוקשות" שהייתה שמה, זה עזר לי להבין יותר את המקום שלי כנשלט בעולם הבדס"מ, וגם עזר לי להבין כיצד שליטה נשית באה לידי ביטוי בצורות שונות.

אני מקווה שאוכל לבוא למסיבות או אירועים דומים (כרגע בעיקר בשביל להסתכל ולראות, אבל אולי גם ליצור קשרים חדשים...), ובפרט מאנצ'ים. אתמול הייתי במאנץ' בבאר שבע שמאוד נהנתי ממנו, אז אני מקווה שיהיו עוד אירועים שכאלו בעתיד.

אני עדיין מתחיל בבדס"מ (נשלט בהעדפה של שליטה נשית), ועדיין לא חוויתי בדס"מ, אבל אני מעוניין לדבר עם אנשים כאן על הפרספקטיסות שלהם כלפי בדס"מ.

מאז שהייתי במאנץ', גיליתי שאני מאוד אוהב לדבר על זה, למרות שעדיין לא הייתי במערכת שכזו. אני אשמח אם יש כאן אנשים שירצו לדבר או לשתף איתי על הבדס"מ שהם מעדיפים, וגם אני אשמח לדבר ולשתף.

אני אוהב לחלק פנטזיות למשניות ועיקריות.

פנטזיות משניות הן הפנטזיות ה"רגילות".

אלו הן הפנטזיות שאנחנו מדמיינים על איך המערכת הבדס"מית נראית.

בין אם זה אקטים, פרוטוקולים, משמעת, או כל מה שסובב בבדס"מ.

הפנטזיות העיקריות הן הפנטזיות שנועדו בשביל לשמר את המערכת הבדס"מית.

הפנטזיות המשניות הן הבסיס לפנטזיות העיקריות, ובעזרתן הפרטנרים מנווטים כיצד לשמר את המערכת.

דוגמה לפנטזיות עיקריות הן פשוט פנטזיות של זוגיות רגילה, למשל טיולים, התכרבלויות, ואפילו דיבור כל יום כלפי המערכת היחסים הזו.

מבחינתי, למרות שאני נוטה לדמיין את הפנטזיות המשניות וה"רגילות" שנמצאים בכל בדס"מ, אני גם חושב על הפנטזיות העיקריות, על הרצון לשמור על אותה מערכת, על איך אנחנו נהנים ולא נשחקים מאחורי זה.

יכול להיות שזוהי חלוקה קצת מגוחכת, אבל אני רוצה להסתכל על בדס"מ כמשהו מורכב, אינטימי, ומעל הכל, הדדיות וכבוד.

אני נמצא בספקטרום האוטיסטי.

במקור (בגיל 4) אבחנו אותי עם PDD-NOS. אני מגדיר את זה כאספרגר קל, אבל גם אספרגר כיום זה פחות מקובל.

אז קוראים לזה "ספקטרום", ואני חושב שאני "גבוה" בספקטרום.

אני יכול לדבר עם אנשים די טוב, אבל עדיין יש קושי, בין אם זה ליצור קשר עין, לחזק או להמשיך קשרים חברתיים, היפר-פוקוס, רגישויות לרעשים חזקים, ודברים דומים.

לפעמים אני תוהה אם יש קשר בין היותי בספקטרום האוטיסטי לבין בדס"מ.

קראתי כמה מאמרים שמציעים שיש קשר כזה, אבל המדגם איננו מספיק גדול בשביל לקבוע את זה.

אני חושב שיש קשר בין איך שהאוטיזם שלי בא לידי ביטוי, לבין העניין שלי בשליטה נשית.

אני חושב שאני נוטה יותר להקשיב ל"סמכות", יותר רגיש, יותר מוכן לקבל ביקורת, ואולי גם יותר תלוי באחרים כדי לשרוד. בטח יש עוד קשרים בין זה לבין זה שכרגע לא עולים לי בראש.

כל המחשבות האלו אבל, הם ספקולציות. יכול להיות שאין באמת קשר. עד שאני לא אחווה את השליטה, אני לא אוכל להגיד בוודאות.

זהירות - פוסט ארוך

למרות שהתחלתי להיות פתוח יותר לבדס"מ לפני כמה חודשים, אני נחשפתי לזה לפני כמה שנים, לדעתי מאז הצבא, לפני 6-7 שנים.
אני לא בדיוק זוכר כיצד הכרתי את התחום הזה בפעם הראשונה, אבל אני כן זוכר שזה סיקרן אותי, במיוחד הרעיון שאנשים "מוותרים" על החופשיות שלהם ומתמסרים לאנשים אחרים. אני עדיין לא הכרתי את הסוגים השונים של בדס"מ, אבל אני מצאתי את עצמי משוטט קצת בכלוב, לפעמים מטריל אנשים שחיפשו "עבדי מין", או סתם שואל ברצינות שולטות למה הן עוסקות במה שהן עושות. בסופו של דבר די זנחתי מלעשות את זה, אבל מאז העניין בבדס"מ, ובפרט בשליטה נשית, גדל יותר ויותר.
אחרי שיצאתי מהצבא, הקדשתי את הזמן שלי ללימודים לתארים במתמטיקה. כרגע אני עדיין לומד לתואר שני, אבל תקופת הלימודים הזו, שנמשכה כ4 שנים, הייתה תקופה מאוד בודדה עבורי. זוהי הייתה תקופה שלא הצלחתי להתמקד בתחומים נוספים, כולל בתחום החברתי. כתוצאה מכך, לא הייתי במערכת יחסים.
במהלך תקופה זו העניין שלי בשליטה נשית גבר, אבל הוא הגיע למצב שזה הטריד אותי מאוד. לפעמים היו לי סיוטים על זה, או מחשבות טורדניות. ניסיתי לדבר על זה עם גורמים אחרים בעבר, אולם ניסיונות אלו לא צלחו, ואף גרמו לניתוק הקשרים, דבר שאני מתחרט עליו עד היום.
בשנה האחרונה התחוור לי שאני מאוד נמשך לנושא הזה, וגיליתי את הרצון שלי להישלט על ידי אישה, אבל לא במובן של כאב או השפלה, אלא יותר במובן הרך, האוהב והתומך, שבו יש מודעות ליחסי הכוחות ביני לבין השולטת, אבל אנחנו עדיין מודעים לכך שאנחנו בני אדם, ויש קשר של אהבה ותמיכה. אני גם אוהב להיכנס אל הפאן ה"אינטיליגנטי" יותר של בדס"מ, למרות שעדיין לא הייתה לי עדיין שיחה משמעותית כלפי זה.
השינוי האמיתי התרחש בחודש אוקטובר האחרון. רצף של אירועים שקרו, כגון מתקפת הטילים האיראנית, הפיגוע ביפו, יום השנה ל7/10, התפתחות המלחמה בלבנון, גרמה לי לשקוע אל תוך דיכאון שלא הצלחתי לצאת ממנו. אני חושב שבחודש זה הבנתי שהחיים שלי הם זמניים, ושבכל רגע אני יכול למות. אני הבנתי שאני בן 26 אבל לא הצלחתי להתפתח הרבה בתחומים שבהם אנשים בגילי יחסית מפותחים, בין אם זה התחום החברתי, התעסוקתי, הבריאותי, וכדומה. תחושות אלו גם הביאו אותי להבנה שאולי שליטה נשית היא חלק אינטגרלי ממי שאני.
בעקבות זאת, פניתי למרכז למיניות אלטרנטיבית בשביל לטפל בתחושות אלו. כרגע אני תחת מטפלת, שבעזרתה אני יותר פתוח כלפי המיניות שלי (או לפחות הפחד שלי ממיניות), וכלפי הרצון שלי לשליטה נשית. היא עוזרת לי להבין את המקום שאני נמצא בו, וגם בעזרתה הצלחתי להיות יותר פתוח כלפי בדס"מ בצורה שהיא יותר ציבורית. היא גם עודדה אותי להתחיל ליזום קשרים עם אנשים שנמצאים בבדס"מ, ולנסות להגיע למצב שאני מבין את המיניות שלי, ואולי גם הרצון להישלט על ידי אישה.
זה התחיל בפייסבוק, שבו החלטתי להיות יותר פעיל בקבוצה בדס"מית, ובעזרתה הכרתי ודיברתי עם אנשים בתחומים אלו. גם יצא לי לבקר בדאנג'ן לפני חודש, אבל רק בשביל להסתכל ולראות איך אנשים חווים שליטה נשית בדרך שלהם (זה היה די שוק ודי וואט דה פאק, אבל אני לא מתחרט על זה).
אני חושב אבל שהאירוע הכי משמעותי עבורי היה המאנץ' בתל אביב ב10/02 לפני יומיים. המאנץ' הזה היה החוויה החברתית הכי טובה שהייתה לי מאז הצבא. דיברתי שמה עם הרבה אנשים נחמדים שהיה כיף להיות פתוח איתם כלפי העניין שלי בבדס"מ, וגם העניין שלי בתחומים אחרים. במאנץ' הזה הכרתי אנשים שאני ממשיך לדבר איתם, וגרם לי לרצות להשתתף בעוד מאנצ'ים בעתיד. זוהי הייתה חוויה שבה הצלחתי באמת להנות מסביבה חברתית.
בעקבות החוויה החיובית מהמאנץ', החלטתי לעבוד על הפרופיל שלי בכלוב, שאותו פתחתי לפני חודש. אני נרשמתי למנוי זהב, והחשבון שלי אומת. אני מקווה שאוכל להפיק את המיטב שאני יכול להציע עבור אתר זה, ואני מקווה שאוכל לדבר (או אפילו להכיר) עם שולטות/נשלטות (ההעדפה כרגע היא לדבר עם נשים, אבל גם גברים זה בסדר).
אני מקווה שבעזרת הבלוג הזה אני אוכל לשתף יותר על התחושות שלי כלפי בדס"מ. כרגע אני עדיין לא בשלב ה"מעשי", אז אני די מוגבל במה שאני יכול לדבר עליו, אבל אני שמח שאני נמצא בתוך קהילה שהיא מכילה ותומכת כמו הקהילה הזו.

שלום לכל אנשי הכלוב.
הכינוי שלי הוא גורדוויל, על שם האנטי-גיבור של הספר "חיי נישואים" מאת דוד פוגל, שלדעתי הוא הספר הבדס"מי הראשון שנכתב בעברית.
אני רואה את עצמי כנשלט, ובפרט מתעניין בשליטה נשית. לאחרונה נהייתי מאוד פתוח לבדס"מ אחרי תקופה מאוד בודדת עבורי. אחרי שהייתי אתמול במאנץ', גיליתי שאני מאוד נהנה לדבר עם אנשים בדס"מים אחרים, וזוהי הייתה החוויה החברתית הטובה ביותר שלי מהרבה זמן. בעקבות זאת, החלטתי להיות יותר פתוח כלפי העניין שלי בבדס"מ, ולנסות להכיר אנשים חדשים בתחום.
בבלוג הזה אני מתכוון לכתוב על התחושות והמחשבות שלי כלפי בדס"מ, על דרך הכניסה שלי לעולם הבדס"מ, ובמידה ויהיו לי חוויות כאלו ואחרות, אני אכתוב אותן כאן.
אני אשמח לדבר ולהכיר אנשים כאן!