הבלוג של גורדוייל

אתמול (או טכנית היום) הייתי בלוציפר.

זוהי הפעם הראשונה מאז שבועיים שעברו שאני מגיע למפגש חברתי. הפעם, בניגוד לחודש קודם שבו המקום היה מפוצץ, היו מעט אנשים. אני יכול לשער למה לא הגיעו, כנראה חשבו שהמתחם נסגר בעקבות המלחמה, או שהיה גם את הדאנג'ן במקביל, או פשוט אנשים היו עייפים מדי להגיע. היו לי גם חברים מבאר שבע שבמקור היו אמורים להגיע, אולם בסוף החליטו לוותר. בכל מקרה, אני כבר קניתי כרטיס למקום, אז חשבתי לנצל את זה.

בניגוד לפעם קודמת, לא היה אירוע מרכזי במהלך המסיבה, ובעיקר זה היה סשנים (או שיגולים) עם אנשים שונים. למרות שהיו כמה אנשים שהכרתי שמה, ועוד כמה שזיהו אותי מהפייסבוק, הרגשתי יחסית די לבד. אני מניח שזה בגלל שהיו מעט אנשים, וגם כי לא היו לי ממש אנשים קרובים שיכולתי לדבר איתם, בניגוד לפעם קודמת. היו פעמים שבהם הייתי ברצף מחשבות בזמן שהייתי בתוך המתחם, בוהה אל תוך כלום ופשוט חושב על המצב שאני נמצא בו כעת, לעומת מה שאחרים חווים כרגע. למזלי, לא חוויתי סערת רגשות שהייתה יכולה לגרום לי לבכות.

כבר כתבתי לפני כן שהמלחמה הזו גרמה לי להבין יותר על המצב שלי מבחינה חברתית, תעסוקתית, ונפשית, ובכך שאני עדיין לא במקום אידיאלי מהבחינות האלו, ובפרט גם מהבחינה הבדס"מית. עדיין התחושה היא שאני בודד, לא באמת מצליח "לחיות", ועדיין תקוע עם עצמי בהרבה בחינות. עם זאת, אני שמח שאני לוקח את הזמן כדי ללמוד ולהבין את המקום שלי בעולם הזה, להבין יותר את הרצונות שלי ואת הדברים שאני יותר מתחבר אליהם. אני מקווה שבחודשים הקרובים ייצא לי להגיע אל מאנצ'ים ומסיבות נוספות, כמו ב"שגרה", ואני מקווה לדבר ולהכיר עם עוד אנשים בתוך העולם הזה (ואולי גם להכיר שולטת, אבל מעדיף להנמיך ציפיות).