אין לי כבר סבלנות לחכות למאנץ' מחר.
אני באמת נהנה לדבר עם אנשים על בדס"מ. אני נהנה לשמוע את החוויות שלהם, את הסשנים שלהם, את המערכת שלהם.
כשאני שומע את זה, זה ממלא אותי בקנאה אבל באותו הזמן מרתק אותי וגורם לי להרגיש שאני שייך במקום הזה.
יוצא לי מדי פעם לדבר עם אנשים בכלוב ולשאול אותם כל מיני דברים על ההשקפות שלהם כלפי בדס"מ ואיך הם חיים במערכת שכזו, אבל אני מרגיש ששיחה פנים אל פנים באמת עוזרת להבין את האדם שאתה מדבר איתו, ועוזרת להבין שלמעשה האנשים מאחורי המסך הם בני אדם, עם רצונות, פנטזיות וגבולות.
כבר אמרתי את זה לפני כן, שהמאנצ'ים היו החוויה החברתית הכי טובה עבורי, ואני באמת מוצא את עצמי מתחבר לאנשים בתוך זה, מאשר באירועים חברתיים אחרים שהייתי בהם.
עדיין לא הגעתי לשלב שבו יש לי 'חבר' מתוך הקהילה שאני יכול להיפגש איתו מדי פעם, או בכלל שולטת שתוכל להכווין אותי כלפי הזהות הבדס"מית שלי. אני יודע שזה משהו שייקח לי זמן, אבל אני שמח שיוצא לי להיפגש עם אנשים שיש להם גם ראש 'סוטה' ושיכולים לבטא את המחשבות המיניות שלהם מבלי שיסתכלו עליהם בצורה מוזרה.
החודש הזה אני גם אהייה בפמדום של קימברלי, בעוד שבועיים. אני אתכונן לאירוע בצורה יותר טובה, ואבקש מאנשים שהולכים לפמדום ללוות אותי או לעזור לי להבין מה הולך, או בכלל לנסות להכיר אנשים חדשים. אני לאט לאט מסתגל אל המראות של שליטה נשית, שבהתחלה חטפתי מהם שוק בפעם הראשונה שהגעתי לשמה.
אז אני אשמח להכיר ולדבר עם אנשים שמגיעים למאנץ' מחר, למרות שאני אהייה שמה לזמן יחסית קצר מהרגיל. אני נהנה להיות חלק מהקהילה הזו :)