לפעמים, כאשר נשלט/ת מתאר את היחסים שלהם מול השולט/ת,
או שהם מתארים סשנים שהם עברו,
או שהם מראים תמונות שלהם במהלך אותם סשנים,
אני תמיד חושב לעצמי על היופי שיש מאחורי שליטה,
על המוכנות של הנשלט/ת להתמסר,
על ההתנגדות למה שמצופה, נגד הנורמה,
על הקתרזיס שמאחורי כל חוויה,
קשירות ותנוחות מורכבות ואסתטיות,
התחינות והבקשות לרצות עוד ועוד,
המעקב אחרי הכללים, הטקסים, הפרוטוקולים.
בין אם זה הרצון להיכנע למשהו יותר גדול,
הרצון להרגיש כאילו משהו שומר עלינו, שתמיד ישגיח עלינו,
הרצון להתנהג טוב ולהיות ממושמע,
או הרצון פשוט להתפרע, להשתחרר, ולהנות.
כל נשלט/ת שאני קורא, שמתאר איך הם נכנעים כלפי השולט/ת,
איך הם מתמוגגים כלפיהם, איך הם חווים את ההיררכיה ביניהם,
זה גורם לי לראות את הפואטיות, הכמעט אומנות שבזה,
הפרדוקס בין מה שיש במציאות לבין מה שיש מסביב,
והרצון לשבור מוסכמויות,
בשביל להנות מהרגע, להנות מהחופש,
כי זה פשוט כיף,
אבל גם יפה.