- תפסיק! זה כואב… בבקשה.
—אני ממשיך לנגן את אותו השיר, והוספתי הפעם גם גיטרה חשמלית.
- תפסיק באמת… בבקשה… זה כואב.
—אני זוכר שברגע אחד פתאום, הרגשתי הכל בבת אחת. אני עדיין בתוכה. הידיים אוחזות בכוח באגן, וכמה הן חמות. הלב, כרגיל, הולם בקצב התשוקה. ואותך… אותך אני זוכר. את עם הפנים מטה, אל תוך הידיים שלך. אני שומע אותך כמעט בוכה. הכל בשנייה אחת. יצאתי מתוכך, אבל זה הרגיש כאילו יצאה הנשמה, הכל פתאום מלמעלה. אני בזווית מנותקת, צופה בך, בעצמי. הנחתי את היד שלי עלייך, חמה מתשוקה, מבעירה, מכניעה שלך אליי, אבל אותה יד כרגע היא מרגוע, היא עוצמה של ביטחון, מונחת בדיוק על עמוד השדרה. לחזק, להעצים. אז אני פשוט אומר באופן חומל עם עומק להיות הכלי הכי מכיל בשבילך כרגע - גוזל… את הטוהר המלוכלך ביותר שלי…
-מסתובבת אליי, הנשימה… עמוקה כל כך, מנותקת. ואז ברגע… אותה זווית שהייתה קודם מתקרת החדר, נעלמת ברגע אחד, בדיוק מירבי לאותה נקודה שהנשימה חזרה אלייך. אני צריכה חיבוק.
—היד שלי מיד נועלת מטרה, נשלחת אל העורף להרים אותך אליי. כמו עוגן שנמשך אל תוך ספינה, אל הבסיס בחזרה. את יכולה לספר לי במילים שלך מה קרה, את יכולה לנצור את פיך בשתיקה, הפעם את בוחרת, התפקיד שלי אלייך הוא עוצמה בחזרה, אבל אחת כזאת שמחבקת. את בטוחה.
- הראש שלך צמוד אליי, הנשימות שלך מילאו את חלל החדר ואז שבירת שתיקה… כאב לי… מאוד…
—בפן הפיזי הרגשתי שהמקום שבו היינו לא היה שונה מבעבר, זה משהו אחר…
- כאב לי… פתאום הרגשתי את הלב עוצר, החסרתי פעימה, כאילו רק עכשיו שמתי לב שיש פעימות ששייכות רק לך. וזה כאב…
(אולי) הסוף.