כן?
לא?
נלך על בטוח, אולי.
אולי הכל היא חגיגת הצבעים של הטבע, אלה שכל אחד בהם רואה משהו אחר. תחילתו של האחד במסע שכנוע והמשך של השאר בהצטרפות האמונה. אני רואה זה צבע, כחול אמר בקול חד וברור, אמרו השאר ראו זה פלא בכלל חשבנו שהצבע הוא חום. אז אולי, אולי את תאמיני שאין תחתייך קרקע ואולי את תאמיני שהשמיים קרובים כל כך למגע, אולי תשמעי את הטבע לוחש לך באוזן מילים שבעין שלך תגלי איך הכל כאן נצבע מחדש.
הרי אלוהים בעצמו בנה כאן הכל, יש שיגידו אפילו בנס הכל קרה כאן, צירוף מקרים, אבל יחזרו הם להכות שורש אדמה בטבע ויודו שוב לאלוהים, שאחראי על מעוזי הטבע ואוחז הוא במושכות היקום. אבל… אולי, אולי הכל זה במוח, הכל זה במה שאנחנו מסכימים. להאמין וגם לחוות.
גן עדן שלם ניתן לנבראים, אך הם דווקא רצו דברים אסורים, ומי אנחנו אם לא אוסף של קולות אינפנטיליים, נחש, מבוך. מבוך זה מעניין… אולי. אולי אנחנו במבוך החופשי והפתוח ביותר, הרי, לא אני אמרתי ״הכל צפוי והרשות נתונה״. החיים… מוח, תודעה, ודלת אחת שנפתחת ומה שמאחוריה, נקרא - מציאות.
מתיש לעיתים לראות את המילים מקפצות אל מול עינייך, כמו קרקס שעוסק באומנות השקר. מסעיר לעיתים לשמוע קולות של מסר בשפה זרה, שהגיעו הם עם בול בדואר מארץ רחוקה.