כתבי עט

כולנו עוסקים בדבר אחד ידוע, לעטוף מתנה שניתנה לנו לחוות את המסע בדרך קצת שונה. אז איך יכול להיות שכל איש אישה וכלב נופלים כאן לתרמית החוויה? להיות רק אלה שרואים הם במראה… גם אני אוהב שקר, לשתות את האמת בקש ולתקוע גרעפס של הצגה. מצחיק לפעמים איך כל אותם ״אלוהיי החוויה״ מבטיחים כמו בפרסומת למצוא לך פתרון מהיר וקל למצוקה, את בכלל עוד מבולבלת בין רצון להגדרה לבין הצורך בעזרה. כל אחד שולט הוא בכאילו, כל נשלט הוא ״נגע רע״, כל שולטת כאן קוראת הצילו והנשלטת דבקה במטרה. כולנו כאן תחפושות של עודף זמן, שחקנים שחוקים של חוסר. מה אם ניצוק, נכניס, נחדיר קצת תוכן, נוסיף מילים מייגעות ונשתה אותם כמו קוקטיילים, נשתכר מהכניעה לעשות דבר עבירה, אולי אפילו נחנך בהצלפות גוף של פלסטלינה לרדת אט למטה להרגיש באדמה.