חלומות מושלגים

אני,
אני זר ונוכרי בעיר הזאת
פנסי רחוב מקשטים
את האיפור הנמס
ואני,
אני זר ונוכרי.

איש בלי שם
אישה בלי רגש
ערפל של בוקר וטחב הקירות

ללקק..
ללקק את קליפות הסיד
למצוץ בלי תחושה
עד זוב דם, עד אובדן הכרה.

נוכרי.
זרה.

יובש בשפתיים
פשקי עכשיו רגליים
תני לי להיות לך
כידון של ייאוש
בין ירכייך אהובתי
אני נמק
בנשיקה
בלטיפה

קחי את זה, אישה .
זה שלך.

חרב מתהפכת
בתוך איזור חלציי הריק
הדומם
אני שלך.

לו רק ידעת..

ובין שני עולמות מצטלבים,
פרעתי את החוב.
טהורה וקדושה היית לי
כתמיד..
טמאה כמו אלה מפתה.

חלב השעווה ניגר
שנים של מציאות

עכשיו אני כאן..

בידיעה, בחוסר ידיעה

לדמם שפתיים
לאזוק את הנפש

על סלע דומם ניצבת
רוחות הים והכפור משעשעים את דעתה
אלומות של אור
משפריצות זהב כחול

קחי את זה, אישה.

זה שלך.