חלומות מושלגים

הפחד הזה
שאת סוחבת אחרייך
כמו זנב
כמו שובל
מתי הוא ייעלם,
אם בכלל?

את מספיגה אותו בדמעות או בכאב
וזה לא עוזר
תראי איך הוא ממלא אותך.

את בכלל מצליחה לראות את עצמך?אותי?
את מצליחה לראות משהו בעולם הזה
מעב לפאקינג פחדים שלך??

את זוכרת בכלל ממה את פוחדת?
או שהתרגלת לפחד?

סוחבת אותו אחרייך
מפמפם בתוכך

אפילו אני לא מגיע עמוק כל כך.
איך הרשית לו להיכנס לשם?

מי השאיר את הדלת פתוחה לילדה קטנה
ולפחד הזה
להשתרש בך?

אבל עכשיו
את כבר גדולה

מתי תפסיקי לפחד?

למה אני לא יכול לחיות כך בתוכך?
להרעיד אותך כל כך?

כמו זנב ארוך, אינסופי
שאת גוררת אחרייך

איך חותכים לך את הזנב הזה מבלי שתצמיחי מייד אחד חדש?

איך ללמד אותך
את מה שהיית אמורה לדעת
על עצמך
על כוחך
על יופייך
על עוצמתך

אבל לא,
מאחורי השערים הסגורים של הפחדים
אין מקום
לכלום.

לא לך
לא לאהבה
גם לא לי.

אני בקושי רואה אותך. רואה זנב.