כשטיילתי על הגשר בין שליטה לכניעה, גיליתי משהו חדש על עצמי בכל צעד.
הגשר הזה, הדק והחמקמק, לא תמיד יציב
בבסיסי, השליטה היא בית! מושכת אותי בחוזקה.
זהו המקום שבו אני מרגישה ביטחון, יציבות, חיבור לכוח שלי. מצד שני, הכניעה מקדמת את השחרור, הרפיה מוחלטת, התמסרות, לפעמים אפילו אובדן שליטה.
מה שאני מגלה כשאני מטיילת על הגשר הזה הוא שאין לי תמיד תשובה ברורה. אין צורך לבחור בצד אחד בלבד. כל צעד על הגשר הזה הוא הזדמנות לעמוד מול החלקים שאולי אני לא תמיד רוצה לפגוש – את הפחדים, את החולשות, את התשוקות הלא מוכרות, את הדברים שמעוררים בי מתח. אני מגלה שלפעמים דווקא בהליכה על הקו הדק הזה אני מוצאת את עצמי!
לא בהכרח בשליטה ולא בהכרח בכניעה, אלא במפגש עם עצמי במלואי.
החלקים שאני חוששת לפגוש הם לפעמים גם החלקים שיכולים להעניק לי את החופש האמיתי. אני מבינה שבעצם, כל צעד שאני עושה על הגשר הזה, בין שליטה לכניעה, הוא צעד של גילוי. גילוי על מה שחשוב לי, מה שאני באמת רוצה, איפה אני מחפשת עוגן ואיפה אני מוכנה לשחרר.
מה קורה לי כשאני מטיילת על הגשר הזה? אני לומדת איך לחיות עם המתח הזה, איך לאפשר לעצמי לנוע בין הגבולות, ולפעמים גם לעבור אותם.
אני אוהבת את המתח הזה, אוהבת שהוא מפרה אותי, אוהבת לרתום אותו ולעבוד איתו
עם המתנה הזו בחיי.
שבת שלום וחודש טוב🙏🏻