פתאום out of the blue משום מקום חשתי צורך עז לדבר עליהן
להתמקד בהן ולתת להן מקום של כבוד…
הפטמות שלי
אני מסתכלת עליהן לפעמים ושואלת את עצמי את אותה שאלה
ששאלתי אז מזמן לפני הרבה שנים .
איך אותו מקום שהחזיק תינוקת רעבה צמודה אליי שעות לילות
וימים, יכול להיות המקום שבו אני מאבדת שליטה לחלוטין ,
משתוללת וחווה אורגזמות פסיכיות ומטלטלות?
איך אותו גוף יודע להיות מקור תזונה וחיים ומקור טירוף אינסופי?
הכל מתנקז לשני כפתורי עונג קסומים שמעיפים אותי גבוה גבוה
מרסקים ושוב נוסקים מעלה
ממש שני דגדגנים נוספים.
כמה כוח יש להן, כמה הן יודעות לקבל ולספוג קשת רבגונית של
תחושות עמוקות.
3 שנים הנקתי את הבת הקטנה שלי שאוטוטו חוגגת 14
3 שנים של נתינה, של רכות והזנה והגוף למד את הדרך הזו
לפתוח ,להעניק, לתת ולהחזיק אבל הוא לא שכח איך מגע שם
לא רק מרגיע אלא מעיר.
מעיר עמוק!
היו רגעים שזה התנגש ובלבל. שזה כמעט הרגיש אסור
רגע החיבור, הדקירה הפנימית והזרימה שבאה בעקבותיה.
אבל זה לא , כי זה טבעי ויפה
וזו פשוט אני.
אישה שהגוף שלה לא מוכן לבחור צד.
לא “רק אמא”.
לא “רק מינית”.
גם וגם.
השנים עברו, החלב יבש… אבל התחושה המופלאה והפראית
הפכה לחלק בלתי נפרד ונתתי לה לגור בתוכי, לטפס עלי מבפנים
ומבחוץ.
ככה בדיוק רציתי ורוצה אותה חיה ומשתוללת.
ופתאום מודעת ממש לפטמות המזדקרות ולמילים האלו שגורמות
לי לתשוקה עזה ממש הרגע ליניקה
יניקה ארוכה כואבת, מושקעת וחמה ♥️