בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

החופש לחפש

יש שאלות שלא עוזבות אותנו. לפעמים הן לוחשות בשקט, לפעמים הן רועמות בקול, אבל תמיד הן שם – ממתינות שנעז להסתכל להן בעיניים.
לפני כחצי שנה. יום רביעי, 24 בדצמבר 2025 בשעה 8:43

המראה הזה… פשוט קסום ויפיפה בעיני

ישבן מקושט, אדום, כואב ועסיסי

עור צרוב

אבל מבחינתי זה לא מסתיים שם 

 

אני באמת חושבת שצריבה היא לא רק תחושה.

הרגע שבו הגוף, הרגש והתודעה מתכנסים לנקודה אחת.

אין שם פיזור

אין שם רעש

אין מחשבות רוצות

רק נוכחות מוחלטת

זה מה שמרתק אותי בה כל-כך!

היא לא מאפשרת לך להיות במקום אחר.

היא לא מאפשרת לך לברוח קדימה או אחורה.

היא כופה עכשיו.

במובן הזה, היא לא אלימה , היא מחדדת.

כשהעור פוגש עוצמה,

הרגש פוגש גבול,

והתודעה פוגשת משהו שהיא לא יכולה לנהל 

אז, בדיוק שם…. צריבה!!!!

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י