לעיתים הבוקר ובייחוד בשבת מביא איתו מחשבות ושאלות
אחת כזו , פילוסופית, עברה לי בראש.
שאלה על סקס ווחיבור אנושי.
למה היקום/הבריאה החליט שככה זה יתבצע?
הרי זה יכל להיות בכל דרך אחרת…
למה גוף מתחבר דוקא כך לגוף, איבר נכנס לאיבר
חדירה, עוצמה, קצב, עומק, תנועה, קשת של רגשות ותחושות מכאב וחוסר נוחות לעונג אינסופי מתוק ועמוק.
אז למה דוקא ככה??
אולי זה לא במקרה שהחיבור קורה דווקא כך באופן כ״כ רגיש, וטעון שבו הגוף מדבר.
והעונג? הוא כמו גשר, מושך אותנו פנימה, פותח ומפרק אותנו.
כי אם כל זה היה רק בשביל ליצור חיים
לא היה צורך בכל העוצמה הזאת
לא היה צורך בעונג, לא היה צורך בדחף
לא היה צורך באיבוד האחיזה
אבל לא , זה חזק ומטלטל
אולי כי זה מה שרצו לומר לנו ! החיים עצמם נוצרים
ממפגש שמערבב אותנו מבפנים.
עקרונית זה יכל להיות אחרת למשל מגע יד ביד או נשימה קרובה
אבל זה לא מה שקיבלנו . קיבלנו חיבור שקורה במרכז הגוף
במקום הכי רגיש , טעון שהכי קשה להתעלם ממנו.
אין ספק שזה מספר סיפור שלם!
סיפור של חיכוך גוף בגוף
סיפור של תנועה
לא רק נגיעה אלא כניסה לליבה
לא רק קרבה אלא התמסרות שיש בה גם סיכון
״והיו לבשר אחד״