אני שוכבת במיטה עכשיו והמחשבות נודדות לגיל 16 ולספריית בית הספר באולפנה הדתית בה למדתי.
הייתי הפרעת קשב מהלכת , אוטודידקטית פרובלמטית אבל חיננית והדבר היחיד שהרגיע אותי בהיותי נערה דתיה מתוקה היו ספרים.
זה היה עוד יום שגרתי שבו הפרעתי ונתבקשתי לצאת להתאוורר ועיר המקלט שלי במוסד החינוכי הנ״ל היתה הספריה. בעוד אני יושבת על השטיח ובוחנת מדף ספרים מרוחק ומאובק שלא ננגע כבר תקופה, צד את עיני ספר קטן בגווני סגול ולבן
ספר שירה שפתח לי עולם ושינה את חיי מאותו היום ועד היום.
זה היה היום בו הכרתי את המאהב הראשון שלי . אותו משורר קסום שכתב שירה שהעיפה אותי גבוה בעוצמה.
קראתי בשקיקה שיר אחרי שיר , אירוטיקה מופלאה ויהדות נשזרו להן שם, מילים שמקבלות חיים ונשזרות אל מול עיני במחול של תשוקה.
ואני מרטיבה ולא מבינה למה, דמעות זולגות וטיפות טיפות של עונג נוזלות , חום פנימי שמציף אותי ממעמקי הליבה
משפטים כמו:
״שקט ונמר המתין גופך בחלוף העונות״
״כשאחר יתחיל לגלות את פנים ירכייך החמים ומתי את צוחקת״
״אברי מזדקף בחשכה, נוטל את כל הדם מתוך כאבי״
״עשינו את זה לפני הראי ובאור
עשינו את זה לכבוד אדם ולכבוד חיה ולכבוד אלוהים ״
ועוד ועוד
תהיתי אם הספרנית הרבנית יודעת מה מסתתר לה כאן בין המדפים , איזה חומר משובח לנערה בתולה כמוני שחוותה טלטלה אירוטית יוצאת דופן ובהינף יד דחפתי את הספר מתחת החולצה וברחתי החוצה ספוגה ודרוכה.
לימים עם השנים שחלפו להן
חזרתי לבית הספר, סיפרתי שפעם לקחתי ספר וקניתי עותק מתנה לספריה עם הקדשה
תודה על אהבה ראשונה חמה ורטובה.