חשוף וערום מולי על ברכיך
מבטים מצטלבים
אתה צולל לאט ובשקט אל מבטי
מוצא בו ביטחון ורוגע
אני איתך, אין פחד במבט הזה
רק רוגע עמוק, ערגה וכמיהה
הדופק בצווארך מתגבר
הבליעה נעשית קשה
עוד לא הנחתי עליך אצבע אחת
רק מבט עמוק צולל לתוכך
מפרק כל מנגנון הגנה
מאפשר גישה וכניסה
לכל חדר ועליה
אצבע עם ציפורן חדה אדומה
מרימה סנטר חזק למעלה
גניחה ועוד גניחה
טיפה שקופה נוצצת מגיחה
אגן זז ללא שליטה
אל תסיט מבט
גם לא לאלפית שניה
ציפורן אדומה אוספת
גם טיפה שניה.
אני לא צריכה לגעת פיזית.
החופש כאן, במתח, במילים, במבט.
קרב שהוכנע מראש
עונג שנבנה מיחסי כוח לכאורה
שיח של הסכמה שקטה.
זה כל מה שנדרש, זה כל מה שצריך.
הכאב, אם היה כזה, לא היה של כפות ידיים,
אלא של נשימה
החופש הוא הציפורן האדומה
נתיב אויר עליך שורטת , מראה
או שמא החופש הוא הדיאלוג הזה,
שמושך אותך אל תחום האפור שבין
בעלי החיים לבין האלוהים
ולפעמים אתה מוצא את עצמך,
כמו בקוביית משחק, ממתין למהלך הבא.
לא במלחמה, אלא באהבה הכובשת,
כמו חוט דק,
חוט שיחבר אותך מחדש אל עצמך.