החופש לחפש

יש בקרים כאלה

שבהם הגוף מרגיש כאילו מישהו שכח להדליק אותו.

העיניים כבדות, הרשימות מתארכות,

והקפה… שכבר הספיק להתקרר 

טוב, הקפה עושה את מה שהוא יכול ולא בהצלחה רבה, יש לומר

‏מתהלכת כבר שעתיים ביום חופש לכאורה עם רשימת מטלות ארוכה ואינסופית ופשוט לא מצליחה להניע

והראש?

הראש בכלל לא בעייפות הזו.

הוא מטייל במקום אחר לגמרי.

בזמן שאני מרימה עוד מטלה,

עוד סידור, עוד “צריך”,

יש לי בפנים חופש מסוג אחר.

חלון קטן שלא קשור ללו״ז,

לא לבוקר או למירוץ .

הוא פשוט שם

מזכיר לי שיש עולם שלם בתוך הראש שלי

שחי בקצב אחר.

שמחייך לעצמו.

שמשחק!

שמרשה לדמיון להתלטף עם המציאות

העייפות שלי היא זמנית

מה שמתחתיה, הרבה פחות ♥️💋