אולי אני לא באמת צריכה את כל הרגש הזה. לא את הדרמות, לא את האהבה הגדולה, לא את התשוקה ששורפת. אולי אני בכלל לא נשלטת. אולי אני פשוט צריכה מישהו קטן, עדין, נשלט שיראה אותי ויספק את מה שאני צריכה. אולי מיהרתי להיכנס לקשר. אולי אני לא באמת יודעת איך להיות טובה בקשר כזה. אולי עדיף לי להיות לבד.
שהוא לא איתי.
הגעגוע משגע אותי. אני מתגעגעת למגע שלו. זה חזק ממני. אני מתעצבנת מכל דבר קטן. אני מרגישה מבולבלת, עצובה, חסרת שקט.
אני פשוט מרגישה רע. וזה לא עוזב.
ואני לא רוצה את המחשבות האלו בראש שלי. למה הן שם בכלל? למה כל פעם כשיש לי משהו טוב, אני חייבת לחפש מה לא טוב בו?
לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.
