אני משוגעת, זה כבר לא סוד.
כולם יודעים את זה, אבל רק אני יודעת באמת עד כמה הלב שלי משתגע בגללו.
הוא פשוט הכל בשבילי.
יום אחד בלעדיו מרגיש כמו עולם ריק.
כשהוא רחוק ממני, משהו בי נשבר, אני מתחרפנת, נכנסת לסחרור שאין לי שליטה עליו.
המחשבות משתוללות, אני מתחילה לאכול סרטים, לחפור לעצמי בבפנים, לחשוב דברים שאישה מאוהבת לא אמורה לחשוב.
אבל זה פשוט קורה, בלי שליטה, כאילו כל ישותי תלויה בו.
אני מנסה להבין כבר הרבה זמן מה המקור של השיגעון הזה.
איך הפכתי לאחת שרוצה לוותר על הכל ברגע שהמציאות קצת מקשה, כשהתוכנית לא הולכת בדיוק כמו שדמיינתי.
בחיים לא הייתי ככה.
תמיד ידעתי להחזיק את עצמי, לא נתתי לשום דבר לערער אותי יותר מדי.
תמיד המשכתי קדימה, קרה מה שקרה, פשוט המשכתי בלי להתרגש יותר מדי.
ואז הוא הגיע.
והבנתי, זה הוא.
הוא כל הסיבה לשיגעון הזה.
מעולם לא אהבתי ככה.
מעולם לא ידעתי שאפשר לאהוב בעוצמה כזו שמטלטלת את הנפש, שממלאת את הגוף ברעד מתוק וכואב בו‑זמנית.
אני לא יכולה לחשוב על רגע בלי לראות אותו, לגעת בו, להריח אותו, לנשום אותו.
אני לא יכולה לחשוב על לילה שבו הוא לא מחבק אותי במיטה, על בוקר שבו הוא לא לצידי.
אני פשוט מכורה.
מכורה לרגש שהוא מוציא ממני, רגש שלא הכרתי.
מכורה לאהבה שלו אליי, שמרגישה כמו בית, כמו עוגן, כמו חיבוק אינסופי.
מכורה לנו, למה שאנחנו ביחד, לאיך שהעולם נעלם כשאנחנו קרובים.
אני יודעת שהדרך שלנו לא תהיה תמיד קלה.
כבר עכשיו אני יכולה לראות את המכשולים שבדרך, את הרגעים שיהיו מבחן לאהבה שלנו.
אבל אני גם יודעת שהאהבה הזאת מספיק חזקה כדי לעבור הכל.
כל מה שאני צריכה זה אותך, כמה שיותר קרוב, כמה שיותר תמיד.
אתה הרוגע שלי.
אתה העוגן שלי.
אתה הנשימה שלי.
אתה הגבר שלי.
אתה האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים.
אתה השיגעון הכי יפה שלי.
האישה שלו 💜