השבת עברה ברוגע, ארוחת בוקר, שטויות קטנות, סרט והתכרבלות. מתחת לשקט בערה בי הציפייה לסשן שהוא הכין במיוחד בשבילי.
כשיצאתי מהמקלחת, ערומה כמו שביקש, הוא כבר חיכה ליד השולחן. חבלים מסודרים, כיסוי עיניים מוכן.
נעמדתי מולו, ידיים מאחורי הגב, רגליים בפיסוק. הוא קשר אותי, כיסה את עיניי, כיפף אותי לשולחן והחל להתהלך סביבי. רק מהנשימות שלו רעדתי.
פלאג שחדר, אצבעות שבדקו כמה אני רטובה, קרח קפוא על הגב שהעביר בי צמרמורת, שעווה חמה שטפטפה מיד אחריו.
גלגל הכאב חורץ על העור, הקרח על הדגדגן, ואז הזין שלו שחדר אליי ומילא אותי.
חדירות עם קוביות קרח שנמסות בתוכי, הקור והחום מהזין שלו מתערבבים ומטריפים אותי.
"ימלא אותך בזרע?" הוא לוחש.
"כן אדוני, בבקשה."
וכשהוא התפוצץ בתוכי, הרגשתי את הקרח נמס, המים מתערבבים עם הזרע שלו ונוזלים על הירכיים שלי.
אחר כך, מקלחת חמה, הסרת השעווה, ואז שוב קשירה למיטה. צעצועים, ויברטור שעוצר שנייה לפני השיא, דילדו זר שחודר עמוק.
אני צורחת, גומרת פעם ועוד פעם, הגוף שלי נשבר בידיים שלו.
בסוף הוא שחרר אותי, נתן לי נשיקה ויצא מהחדר.
נשארתי לבד, שוכבת על המיטה, ודווקא שם, כשהדממה חזרה, הדמעות פרצו.
הן ירדו בלי שליטה, חמות וכבדות, ואני בכיתי מכל הלב. לא מכאב. לא מקושי.
אלא מאושר.
מאושר שהוא כאן, שהוא חי איתי את הפנטזיות שלי, שהוא רואה אותי באמת.
הוא לא ראה את הדמעות. הן היו שלי בלבד. זה היה רגע טהור שלי עם עצמי, להבין עד כמה אני מאושרת, עד כמה אני שלו, עד כמה אני אוהבת.
ואז, כשניגבתי את הפנים וחזרתי לסלון, המשכנו את הערב כאילו כלום, סרט, פירות, חיבוקים. אבל בפנים ידעתי, הרגע הזה, עם הדמעות, היה כולו שלי.
אני אוהבת אותך, גבר שלי.
כל גופי שייך לו.
האישה שלו 💜