רחם 🍐

יש עולם - שהוא נעלם במהותו וזה שורש המילה 'עולם'

כל כוחו הוא ההסתרה שבו - מה הפלא שאת מתחרמנת כשאני לא נגיש...

{אדון עולם, אחלה כינוי לשולט ווירטואלי נרקיסיסט (סורי אם יש מישהו עם הניק הזה)}

ובתוך העולם - בתוך ההסתרה התמידית הזו שנוצרה מוואקום
וואקום שיצר היוצר בהיעדרו, יש מציאות של בחירה בפירוד או חיבור (חסד/גבורה)

שם ישנה צומת טי דיכוטומית שבה (לפי פילוסופים בתקופות שונות - רולו מיי, מאסלו, שפינוזה, פרום ועוד) עומד האדם כשהוא צריך לעשות כל מעשה שהוא.
באותה נקודה אני מאמין שמתאפשרת הבחירה החופשית האולטימטיבית,
ואמנם שאכן תיתכן בחירה חופשית במידה מסוימת בכל נקודה בחיים גם אם יונע האדם מהפחד או מהאהבה, עדיין המקום בו מתגלה חופשיותה הבלתי נתפסת וייעודה של הנשמה הוא דווקא כשהאדם יכול לבחור האם הוא מגיב ממקום של הישרדות או ממקום של אהבה וצמיחה  - סוג של Bring it ON!! אם תרצו - והבחירה הזו יכולה להתקיים רק באותו וואקום שנעדרת ממנו נוכחות האהבה חובקת-כל של היוצר כל.

הסתר הפנים הוא חושך, כתבתי לא ממזמן על התחושה של הילדה שמבקשת את אבא שלה שנעדר, אחד ממקורות ההשראה שלי היא התחושה של הרוח שמחפשת את האבא שלה - מקור הקיום שלה ולא מוצאת את הנוכחות שלו.

הייתי במקומות בחיי שבהם כל קשר עם עצמי התנתק, הרגשתי שהתפילות שלי לא עוברות את הפלורסנט אפילו

 - ידעתם שהמילה בעיה שורשה בשפה הארמית "בעיא" שמשמעותה בקשה? קטע שכל בעיה היא בקשה לשינוי - 

ההזדמנות כשאבוד וחשוך ובלתי ניתן לאמון זו בדיוק הנקודה הזו: הבחירה הכי חופשית וגדלותו של כוח החיים  הם בדיוק איפה שהחידלון והמוות של חלקי החיים תוקף

אלוהים, עשה אותי כלי לשלוותך.

במקום שיש בו שנאה, תן לי לזרוע אהבה;

במקום שיש בו עלבון – סליחה;

במקום שיש בו ספק – אמונה;

במקום שיש בו ייאוש – תקווה;

במקום שיש בו חושך – אור;

ובמקום שיש בו עצב – שמחה.

עשה שלא אתאווה להיות מנוחם אלא מנחם
שלא להיות מובן - אלא מבין
שלא להיות אהוב אלא אוהב

כי כאשר נשכח את עצמנו - נזכה לקבל
וכאשר נסלח יסלח לנו...
וכאשר נמות ניוולד לחיי נצח.

 

*פעם היה לי קשה עם "שלא להיות אהוב" כאילו מה הבעיה לרצות להיות אהוב זה טבעי לא?
 אז זהו, שמסתבר שהצורך הזה לקבל קיים ויתקיים לנצח וכשאני מוסר את הסיפוק שלו בידי כוח גדול ממני 
 אני מוותר על השליטה בסיפוק הצרכים שלי (מוותר על שליטה, לא על אחריות - נראה לי כתבתי על זה איפשהו) ואז יש לי חופש
 מי לא רוצה חופש... ואז כשעשיתי את זה למדתי כמה הייתי משועבד לצורך הזה להיות מובן אהוב - כמה נזקקתי לאחרים שיתקפו לי (ועודני אבל פחות)
 כן, זה קינקי מאוד לוותר על השעבוד שאנחנו קוראים לו חרדת נטישה
 זה קינקי מאוד להיות חופשי לאהוב בלי לחכות להד שיחזור ויספר לי שאני לא לבד
 כי אני לא לבד

וזה הכוח של האמונה! בתוך החושך הזה קרן לייזר טהורה שבוקעת דרך הוואקום (ועוד כמה מציאויות שהשתיקה יפה להן) ומייצרת חיבור למקור כל הטוב, כי בתכלס? אין שום דבר אחר חוץ מטוב מוחלט כובש-כל שיצר מציאות מתעתעת וקרא לה עולם שבה הוא נעלם, אבל מה יכול להיעלם אם לא משהו שהיה גלוי ונגיש לפני כן? בדיוק.

המקום הזה שאפשר לעלות מתוך החושך, לגרד אותי מהרצפה ולהזכיר לי שאני ישות מלכותית שליחה של היוצרת של האהבה הבלתי נתפסת שהכל כולל הכל הוא חסד עצום שלא נתפס בכלל במוח המוגבל שלנו 

בטח יש קולות שעולים כשאני מצהיר שהכל טוב - קולות של התנגדות של ספק ובעיקר פחד, פחד להסכים עם תפיסה כ"כ הוליסטית ומוחלטת...אבל האמת היא שגם הרע והחושך גם הוא טוב בתכלית.

בדיוק כמו הפוסט הזה באתר המעורבב הזה 

קיין הדעת ממש