צורת הספרות הפלינדרומית הזו מזכירה לי שהיום דווקא היום
המראה שלי היא כל הדברים שמחזירים אליי אור.
אנשים, מקומות ודברים הם מחזירי אור
כמו פרוטוקול תקשורת של מלחים בלב ים
הבהובי אורות דרך הסער
לפעמים זה נצנוץ קל כשממש חשוך
לפעמים זה הבזק אור קטן שנסתיים עוד לפני שהספקתי להבחין בו
ולפעמים זה חוט של אור מקשר שאחזתיו ולא ארפנו
יש המון אינטרקציות קשרים ואפילו שיחות קצרות שהיו לי
ששינו את חיי, יש אנשים שעצם ההיכרות שלי איתן הזיזו בי משהו
וכך, מוזח ומונע על פי צו מצפוני הדוחק
ועל פי אדונית הכל - א.ה.ב.ה.
אני מדי פעם ניגש,
לפעמים מוצא אור עששית שהדליקה לי
לפעמים זו מנורת רחוב שהאירה ולא בשבילי
לפעמים זה אורה של מדורה שבה איכווה גם אם לא ידעתי
לפעמים זה פשוט כוכב שמאיר לי את הכיוון שאדע אחרי מה אני מחפש
לפעמים זוהי גחלת כמעט שכבתה עד שהפחתי בה נשמת אדם
לפעמים ולפעמים אלו ניצוצות מתפרצים מתפצחים מכאבה של אשה
ולפעמים זו השתקפות הלבנה המכשפה בגלי הזמן
לכל אדם בבסיס קיומו יש שאלה
שאלה שדוחפת ומניעה אותו,
מטריפה אותו אם הוא סוטה מנתיבה
יש אדם שמונע ולא יודע מה היא השאלה הזו
יש המון כאלו
השאלה שלי היא בסיס הקיום שלי
ועברה כמה גלגולים...
היא תיבה בעלת שתי אותיות
והיא לא מתייחסת לדבר כלשהו
היא התמיהה הראשונית אליה נולדתי כעולל מתפתל
מה?
שאלה ללא תשובה
באר בלתי נדלית
מסע שלא נגמר גם לא באלף גלגולי חיים.