יכולתי לפתוח את הפוסט הזה בכל כך הרבה דרכים.
התגעגעתי אז באתי / ושוב איתכם / כל הדרכים מובילות לכלוב/ I’m back
ואפילו - Here’s Johnny! (המבין יבין ובכל מקרה אני מבינה את ההקשר וזה מה שמשנה)……
אבל בחרתי דווקא בכותר הזה כי לשם שינוי, בימים האלו פוקד אותי מצב רוח פחות זימתי.
אחי התחתן אתמול בגילו המופלג של 50 פלוס בחתונה אמריקאית כהלכתה (הלא הלכתית, בכל זאת גייז וזה אבל אלגנטית משהו סוף). אז להוציא את רגעי השיכרות בהם באמת היה קשה להדוף את החרמנות, רוב הזמן אני מוצאת את עצמי בהרהורי רומנטיקה. בלנסות להבין מה גורם לאדם שהצליח לחמוק מלחצי התרבות והחברה עד גיל מופלג זה ולא להתחתן, להגיע להכרה שדווקא עכשיו זה הצעד המתבקש עבורו... ובהקשר שלי, במחשבות כיצד והאם ניתן לשלב רומנטיקה ונילית עם צרכי זימה הו כה לא וניליים. ואם ללכת רחוק יותר, אז בכלל במחשבות על בית. מהו ומה צריך להיות בו כדי שיהפוך לכזה. גם מבחינה מינית.
אז היות ופונקתי במנוי לחודש נוסף, מפנקת בתמונה. הפעם ונילית. אל חשש, הסטייט אוף מיינד הזה כנראה לא יישמר לזמן רב.
זוט עני בתפקידי בחופה כביץ׳ של ג׳וני הכלב.