מחשבות טובות

שמתם לב שלפעמים מילים רגילות לגמרי הופכות להיות "מחוץ לתחום"?

כבר תקופה ארוכה שאני לא מסוגל להגיד או לכתוב את המילים "בוקר טוב".

במשך שנים אלו היו המילים הראשונות שכתבתי לה בכל יום.

זה היה הטקס שלנו, הסימן הראשון לזה שהיום התחיל.

שהיא המחשבה הראשונה

הצירוף הזה מרגיש לי כמו שטח פרטי ששייך רק לנו. להגיד בוקר טוב למישהו אחר מרגיש לי חסר טעם

תזכורת כואבת שהיא לא שם.

שהיא לא יודעת בוודאות שהיא המחשבה הראשונה

אומרים שהזמן מרפא אולי יום אחד המילים האלו יחזרו להיות רק מילים.

בינתיים, אני מחפש דרכים חדשות להגיד שהיום התחיל בלי שהלב יתכווץ בכל פעם מחדש

כי היא עדין המחשבה הראשונה..