צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני חודש. יום חמישי, 22 בינואר 2026 בשעה 12:18

תמיד הייתי מתחיל בלנשום אותה בחיבור של העורף

לכתף הייתי מסניף ,מנשק... עובר לתנוך

מרגיש איך היא נצמדת מעבירה את האנרגיה ... משחררת.. סומכת

היד שלי נוגעת בגופה ומצליח להשתיק את כל העולם

הייתי מרגיש את הגוף שלה נדרך וקורס בו-זמנית, נכנע למשקל של הנוכחות שלי עוד לפני שהוצאתי מילה.

פיזית, היא הייתה מתפרקת. המגע שלי היה גורם לנשימה שלה להיעצר ולעור להצטמרר תחת תנועה מדודה של אצבעותיי, מוביל אותה לקצה עד שהייתה מאבדת אחיזה במציאות ו..

מנטלית, זה היה הכוח האמיתי שלי לראות את הרעד שעובר בה, לדעת שהצלחתי להעניק לה את השקט שלה 

את החוסר שליטה בגופה

אבל המגע הזה כל-כך חסר

הריח

המבט

והריק הזה הוא העונש הכי קשוח פיזית שיכולתי לקבל

 

 

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י