יש לילות בשטח שהירח מרגיש כמו העד היחיד למה שמתחולל בפנים.
מסביב הכל דומם, לקראת לילה ארוך של עבודה, פעם זו הייתה התרפייה שלי לא חשבתי על כלום אבל עכשיו המחשבות עלייך לא נותנות לי מנוח.
מביט למעלה, ופתאום לפי הגודל שלו קלטתי את הירח הוא הזכיר לי שכמעט ט"ו באב.
מחר בערב הוא כבר יהיה מלא לחלוטין ויאיר את כל השמיים.
בתוך השקט של המדבר עם הלב השבור נשברה עוד חתיכה, כי זה היה אמור להיות התאריך שלנו.
את לא יודעת אבל מחר בט"ו באב תכננתי לקחת אותך למדבר אל הנוף הפתוח..
הליכה קצרה רק שתיהיה לך סיבה קטנה לקטר..
ואז להגיע אל המצפה מעל ים המלח ולהתחייב אלייך עם טבעת..
רק את אני והירח המלא מעלינו.
אבל
השקרים שלי והטעויות שעשיתי בנו חומה בינינו והרסו את הזה.
דווקא פה, בין ההרים לשמיים, המרחק ממך מרגיש בלתי נסבל.
את יודעת הכל כבר לא מסתיר כלום.
ודווקא מתוך הלבד המוחלט הזה, אני מגלה ולומד, בעוצמות שלא הכרתי מעולם.
כמה אני באמת אוהב אותך..
בוהה בחושך ומקווה שהרוח של המדבר תגיע איכשהו גם אלייך
ותלחש לך כמה אני מצטער, וכמה את חסרה לי..