They call me man eater but the truth is men beg for me to devour them

הכלב חזר לחיות את החיים הטובים❤️

מתוקים שלי,

יש נושא שאני מוצאת את עצמי קוראת עליו המון בזמן האחרון, והוא דווקא אחד הנושאים היותר שנויים במחלוקת בעולם הזה – שליטה פיננסית.

קיבלתי עליו לא מעט פניות לאורך הזמן, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהבת לדבר על משהו לפני שחקרתי אותו מכל כיוון אפשרי. אני אוהבת להבין איך דברים עובדים באמת, לא רק מהטיקטוק, מהפנטזיה או מהסיפורים שאנשים מספרים.

אז אם יש פה שולטים, שולטות, נשלטים או נשלטות עם ניסיון אמיתי בתחום, אני אשמח אם תכתבו לי.

לא כדי להתחיל דינמיקה.
לא כדי להציע את עצמכם.
ולא כי אני מחפשת כרגע להיכנס לזה.

פשוט כי אין באמת דרך טובה יותר ללמוד מאנשים שחוו דברים על בשרם.

מעניין אותי לשמוע איך זה עובד אצלכם, מה הגבולות שלכם, מה הדברים הטובים, מה הדברים שפחות מדברים עליהם, ואיפה לדעתכם עובר הקו בין דינמיקה בריאה לבין מקום בעייתי.

זה אחד התחומים הכי אפורים ומעניינים שנתקלתי בהם בעולם הזה, וככל שאני קוראת יותר אני מגלה כמה אני יודעת פחות.

אז אם בא לכם לשתף, לספר או סתם לחפור איתי על הנושא, הפרטי פתוח. 🖤

מי יודע, אולי כולנו נלמד משהו חדש. 😉

קצת זכרונות מהצימר..

מצד אחד, היה לי סוף שבוע מדהים.
שלושה ימים בצימר עם בת הזוג שלי. שקט, צחוקים, זמן ביחד. לרגע הרגשתי שאני מצליחה לנשום.

ומצד שני?

חזרתי אתמול הביתה ורציתי פשוט לבכות.

לפני שיצאנו דאגנו להכל. סידרנו אוכל, מים, הסברים, ווידאנו שיש מי שיטפל בבעלי החיים. שאלנו כמה פעמים אם הכל בסדר, וקיבלנו תשובה שהכל בסדר.

אז תדמיינו את ההלם כשפתחנו את הדלת.

הריח פגע בנו עוד לפני שנכנסנו.
הבית היה מלא זבובים.
חרא.
שתן.
לכל מקום שהסתכלתי.

הכלב היה רעב, מפוחד ומבולבל.
החתולים רעבים.
הבית נראה כאילו אף אחד לא באמת היה שם.

ואני? אני פשוט עמדתי שם ולא ידעתי אם לבכות, לצרוח או לשבת על הרצפה.

כי זה לא רק הלכלוך.

זה לא רק הניקיונות.
זה לא רק שעות של קרצוף וחיטוי.

זה הכסף.

עוד כסף.

כאילו לא היה לנו מספיק על הראש גם ככה.

עברנו דירה.
החלפנו עבודות.
ניסינו להחזיק את הראש מעל המים.
יצאנו לשלושה ימים כדי לנשום רגע.

ועכשיו אנחנו צריכות לחשוב אם לקנות שמיכות חדשות,מיטה חדשה, אם צריך להחליף דברים בבית, איך מנקים הכל, ואיפה לעזאזל מוצאים את הכסף לזה.

ואני כועסת.

אני כועסת ברמה שאני לא מצליחה להסביר.

לא כי קרתה טעות.

טעויות קורות.

אני כועסת כי כל הדרך אמרו לנו שהכל בסדר.

כי אם מישהו לא יכול, לא רוצה, לא מסתדר — תגיד.

באמת.

אני אמצא פתרון.

אני אשלם למישהו.

אני אבטל את הנסיעה.

אני אעשה הכל.

רק אל תגידו לי שהכל בסדר כשזה לא.

כי בסוף מי שמשלמים את המחיר הם בעלי החיים שלא מבינים מה קורה, ואנחנו שחוזרות הביתה ומגלות את זה מאוחר מדי.

בקיצור, אם הייתי קצת פחות בוגרת היום, כנראה שהייתי יושבת כרגע בכלא.

אבל במקום זה אני מנקה חרא, מכבסת שמיכות, מחבקת כלב מבוהל ומנסה לא להתפוצץ מעצבים

והקטע הוא שאין לי באמת את הפריבילגיה להתפרק עכשיו.

כי עם כל העצבים, עם כל הכעס, עם כל הרצון לצרוח על מישהי ולשאול מה לעזאזל עבר לה בראש — עדיין צריך לטפל בזה.

עדיין צריך לנקות.

עדיין צריך לדאוג לבעלי החיים.

עדיין צריך לחשב איך מסתדרים עם עוד הוצאה שלא הייתה אמורה להיות.

אז אני בולעת את העצבים.

לוקחת נשימה.

וממשיכה לתפקד.

אבל אל תטעו לרגע.

אני רותחת.

ברמה שכל פעם שאני מסתכלת על הכלב או על אחד החתולים אני מתעצבנת מחדש.

ברמה שאני מנקה משהו בבית ונזכרת שוב למה אני בכלל מנקה אותו.

ברמה שאני צריכה להזכיר לעצמי פעם אחר פעם לשמור על קור רוח ולא להגיב מתוך הכעס של הרגע.

כי כרגע שום דבר טוב לא ייצא מזה.

אבל וואו.

אני עצבנית.

אז… אני מחפשת חנויות סקס פתוחות באיזור צפת/ראש פינה משהו פה עזרה!!!

תודה לכל הכלביבים כאיפשרו לסופ״ש הזה לקרות💋💋

מה יהפוך את היום הזה ליותר טוב לדעתכם?

תציעו רעיונות

תודה לכלבלב החמוד מאולף כל כך טוב❤️

כמה כיף סוף סוף להרגע, לנוח, קצת הפסקה מהמציאות הקשה..

אז תודה לכלבלב החמוד שעזר לזה שזה יקרה…

לא אציין שמות אבל אתה יודע מי אתה❤️😉

אני ובת זוגתי חיברנו את הטלפון לטלוויזיה בדיוק עוברות על ההודעות שלכם..

מתחשק לי לצחוק אז ליצני חצר שלי… אני מחכה לראות אתכם❤️

סליחה, אנחנו מחכות😉