They call me man eater but the truth is men beg for me to devour them

טוב, אז הגענו לצימר בצפת 😌

ועכשיו גילינו את הבעיה הקטנה…
אנחנו ממש לא רוצות לצאת מהצימר.

אז אם במקרה יש פה כלבלב מאזור צפת שרוצה להיות שימושי, אני מחפשת מישהו שיוכל ללכת לקנות לנו כמה דברים מהסופר ולהביא אותם לצימר.

לא משהו מסובך, פשוט שליחות קטנה.

מי שרלוונטי מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית 

כלבלב על ההגה ואישה יפה לידי מה צריך מעבר?

טוב.

אני חייבת לפרוק רגע.

לא בשביל עצות.
לא בשביל שיגידו לי שהכל יהיה בסדר.
פשוט כי הראש שלי מרגיש כמו דפדפן עם 47 לשוניות פתוחות ואף אחת מהן לא נטענת.

החודשים האחרונים היו מטורפים.

עברתי דירה.
עברתי עבודה.
עברתי לגור עם בת הזוג שלי.
הבאנו את כל החיים שלנו לתוך מקום חדש.
קופסאות, רהיטים, חיות, סידורים, ניקיונות, קניות לבית, דברים שחסרים, דברים שנשברים, דברים ששוכחים.

ואיכשהו בתוך כל זה המשכתי לרוץ.

כי צריך.

ואז השבוע הרגשתי כאילו החיים הסתכלו עליי ואמרו:
“אה, את חושבת שסיימנו?”

מסתבר שלא.

אחד הדברים שהכי שברו אותי השבוע זה בכלל משהו שהיה אמור להיות כיף.

לפני חודשיים סגרנו צימר לחמישי עד שבת.

סתם.
חופשה קטנה.

לנשום.

לצאת רגע מהכאוס.

משהו לחכות לו.

ופתאום עכשיו הגיע הזמן לשלם את היתרה.

2,500 שקל.

עכשיו אני יודעת שיש אנשים שקוראים את זה ואומרים “בסדר, אז אל תסעו”.

אבל זה לא כזה פשוט.

כי מצד אחד אין לי פאקינג מושג מאיפה להביא 2,500 שקל כרגע.

באמת שאין לי.

לא בקטע של “לא בא לי להוציא”.

בקטע של אין.

מצד שני כבר בנינו על זה.
כבר חיכינו לזה.
כבר דמיינו את עצמנו יוצאות רגע מכל הלחץ הזה.

והכי מצחיק?

החופשה הזאת הייתה אמורה להיות הבריחה מהלחץ.

ובסוף היא נהייתה עוד סיבה ללחץ.

זה מרגיש כמעט אירוני.

כאילו אני יושבת ומקבלת חרדה ממשהו שאמור היה לגרום לי להירגע.

אני מוצאת את עצמי עושה חישובים בראש בלי סוף.

אוקיי ואם נעשה ככה?

ואם נלווה מפה?

ואם נדחה את זה?

ואם נמכור כליה?

סתם. בערך.

ואז אני נזכרת שאין ממי לבקש.

אבא שלי בעצמו מתמודד עם דברים.

אמא של בת הזוג שלי כבר עזרה לנו כל כך הרבה שאני בכלל לא מסוגלת לחשוב על לבקש ממנה עוד משהו.

ואני פשוט מרגישה תקועה.

אני חושבת שמה שהכי שובר אותי זה לא אפילו הסכום.

זה התחושה הזאת של חוסר אונים.

התחושה שאת רגילה למצוא פתרונות.

ופתאום אין לך פתרון.

ואת פשוט יושבת מול הקיר ואומרת:

“אוקיי… ומה עכשיו?”

ואני יודעת שהדברים יסתדרו.

הם תמיד מסתדרים בסוף.

אבל כרגע?

כרגע אני פשוט עייפה.

עייפה מלדאוג.

עייפה מלחשב.

עייפה מלנסות להחזיק הכל.

ובכנות?

בא לי שהחיים יעשו לי טובה קטנה ויירגעו לשבוע.

רק שבוע.

זה הכל.

החיים שלי עשו חתיכת פליקפלאק בתקופה האחרונה.
עברתי דירה, אני גרה עם הבת זוג שלי, מצאתי את עצמי גרה ועובדת בתוך קיבוץ מוקפת ילדים, אבק, קפה גרוע ועייפות תמידית…
ובקטע מוזר?
אני באמת סוף סוף מאושרת.

בת 30, נשית, אינטליגנטית ורכה, שמתחילה לחקור יותר לעומק את עולם ה־D/s מהצד הנשלט.

כרגע היא לא מחפשת מערכת יחסים רצינית או בעלות.
היא אחרי פרידה, ובמקום של להכיר, לחוות, לבדוק כימיה וליהנות מדינמיקה טובה בלי לחץ ובלי הצגות.

מחפשת שולט שיודע להוביל בצורה רגועה, בטוחה ותקשורתית.
מישהו יציב, נעים, עם אינטליגנציה רגשית — לא דמות של “אלפא” מהטיקטוק.

דיסקרטיות וכבוד זה חובה.

עדיפות מאיזור הצפון (חיפה)
אם זה מדבר אליך, אפשר לפנות בפרטי.😉

שלום לכם כלבלבים שלי!
כן, אני יודעת שהתגעגעתם

אז נעלמתי קצת
זוגיות וזה… החיים תפסו אותי

אבל וואלה התגעגעתי
לכתוב, לדבר איתכם, להיכנס לכם לראש קצת

אז אני חוזרת

רק שתדעו – אני לא מחפשת נשלטים עכשיו
אולי מידי פעם אני ובת הזוג שלי נרצה איזה משרת או שניים… נראה 😉

בינתיים אני פה כדי לכתוב
לענות, לשמוע, לפתוח דברים

התגעגעתי קצת, לא אכחיש

אחרי הפסקה ארוכה, העומס של הלימודים דורש ממני יד נוספת לעזרה. אני מחפשת נשלט למשימה טכנית וממוקדת שתתקיים היום.

הדרישות שלי פשוטות אך מחייבות:

• דיוק מוחלט: סריקת קבצים וסידורם. אין מקום לטעויות או לבלגן.

• שקט: עבודה ריכוזית לצדי בזמן שאני מתפנה ללימודים.

• זמינות וניידות: זמינות מלאה היום החל מהשעה 15:00. עדיפות לניידים מאזור הצפון שיכולים להגיע ולהתחיל לעבוד.

מדובר במפגש חד-פעמי למטרה מוגדרת. מי שמסוגל להיות יעיל, חרוץ ולמלא את ההוראות שלי במדויק כדי להוריד ממני את העומס – מוזמן לפנות.

מתוקים שלי,

אני לוקחת הפסקה.

ומי שעוקב באמת, העוקבים המושקעים שלי

 כבר שם לב שלקחתי אותה עוד לפני שהצהרתי.

נכנסתי למערכת יחסים.

לא בקטע של להעלם לגמרי, אלא בקטע של להתמקם.

להבין איפה אני עומדת, איפה אנחנו עומדות, ואיך אני משלבת את עצמי כמו שאני בזוגיות חדשה כזאת.

היא מודעת לכל העולם שלי.

לבלוג. לאנרגיה. לשליטה. לשיחות. לכל הדינמיקה הזאת.

אבל היא חדשה לזה.

וזה אומר שאני רגע רוצה לבנות את זה נכון. לא לזרוק אותה למים עמוקים רק כי אני כבר יודעת לשחות.

אני לא מוחקת חלקים מעצמי.

אני מסדרת אותם מחדש.

ובו זמנית… אני גם מתקדמת מקצועית.

נרשמתי לסדנה בדסמית.

מתחילה להתקצע, ללמוד, להעמיק כמו שאני אוהבת  לא רק להרגיש, אלא להבין.

לא רק להוביל מתוך אינטואיציה, אלא מתוך ידע והרחבה שלי בעולם הזה.

מי שמכיר אותי יודע — אני לא עושה דברים חצי.

אם אני בעולם הזה, אני נכנסת אליו עד הסוף.

אחריות, גבולות, עומק, כוח שמחזיקים נכון.

אז כן, אני רגע פחות כאן.

פחות זמינה.

פחות מדברת.

אבל זה לא ריחוק.

זה בנייה.

וכשאני אחזור — אני אחזור יציבה יותר, מדויקת יותר, ואפילו קצת יותר מסוכנת😉

כי שליטה אמיתית מתחילה מבפנים.

שלכם,

צ׳רי 🍒

מחפשת עוזר/ת אישי/ת לתקופת המבחנים.

עדיפות לחיפה / קריות / צפון.

הדרישות: זמינות, סידור קבצים וניירות, עזרה בסיכומים וסידורים כלליים.

מחפשת מישהו/י אחראי/ת, מסודר/ת ועם ראש טוב.

מי שזה מתאים לו/לה – מוזמן/ת לפנות, אולי תיבחרו❤️