יש דברים שאני צופה ובהם/קורא אותם, בפעם הראשונה מבין אותם חלקית, אבל משהו מדגדג לי בראש ואומר "זה מושלם - תחזור על זה".
הפעם הראשונה שהבחנתי בזה הייתה כשצפיתי בAttack on titan. העלילה שם מאוד מורכבת ולא הצלחתי לקלוט את כל הפרטים, ובכל זאת ידעתי איפשהו בתוכי שזאת הסדרה הכי טובה שאצפה בה אי פעם. לכן צפיתי בה עוד ועוד ועוד.
זה קרה עם אלן ווטס - כשקראתי אותו בפעם הראשונה לא הבנתי לעומק את הרעיונות שלו, וידעתי שאם אקרא שוב הם ייגעו לי במקומות הכי עמוקים בנפש.
מאז אני מאמן את עצמי לזהות את ההרגשה הזאת. חוזר לעוד דברים שהלהיבו אותי ונטשתי, כדי לסחוט מהם את כל הטוב שאפשר.
מדהים אותי כמה אני חושב שזכרתי את כל הסדרה/ספר ושאין לו מה לחדש לי יותר, וכשאני חוזר אליו אני מגלה שלא הבחנתי או הבנתי פרטים בסיסיים בו.
"כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר".