בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חיי כבמבית

לפני 14 שנים. 23 בספטמבר 2009 בשעה 13:08

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=33805&page=2

לא נכנעת יקרה ,

קראתי את מה שכתבת עליו והרגשתי כאילו כתבתי אני (למרות שאני לא אוכל לכתוב כל כך יפה 😄 ) והרגשתי שוב כמה זכינו

היתה לנו הזכות לטעום ממנו
היתה לנו הזכות להיות מובלות על ידו
היתה לנו הזכות לשרת אותו
היתה לנו הזכות ללמוד ממנו
ללמוד חוכמה
ללמוד שלווה
ללמוד עוצמה
ללמוד ענווה

היתה לנו הזכות להיות שלו

אבל אם תשאלי אותו אני בטוחה שהוא יענה "הזכות היתה כולה שלי" 😄

בהצלחה לך

אוהבת

לפני 15 שנים. 9 בספטמבר 2008 בשעה 18:44

בן. לא להאמין - אני אמא לבן!

רוצה לומר תודה !
תודה שלקחת אותי תחת חסותך, תחת עוצמתך השקטה, שהעברת אותי מחושך לאור, משנאה לאהבת חיים, ששלחת אותי ברגע הנכון, שהיית בשבילי גם אחרי, משגיח ומכוון מרחוק, במינון שהייתי זקוקה לו , ששכנעת אותי שהגיע זמן למשפחה, שאני אהיה אמא נפלאה.

מבטיחה לגדל אותו לערכים שלך.

תודה מכולנו, גם מאילו מאיתנו שאף פעם לא ידעו על קיומך.

אמא, וילדונת אוהבת

לפני 16 שנים. 6 בפברואר 2008 בשעה 15:35

הוא לא מאשר לי את השם ... מעניין למה 😄

מצד אחד יש לו הזכות המלאה.
מצד שני הוא כבר לא המאסטר שלי.
מצד שלישי אני כל כך רוצה את השם . שם שבשבילי מייצג רגישות, אצילות, אהבה. שם שיאפשר לי לזכור כל יום, לחנך לערכים האלו, לזכור את מקומי בחיים.
מצד רביעי יש לו הזכות המלאה
מצד חמישי הוא כבר לא המאסטר שלי
....

שאמרה את פיך בפעם הראשונה 😄 ?

אני מוציאה למשפט הציבור .... 😄 ...עצתכם ....

לפני 16 שנים. 5 בפברואר 2008 בשעה 11:55

:) 😄 :)

לפני 16 שנים. 3 בפברואר 2008 בשעה 15:41

בוכה וצוחקת בוכה וצוחקת , מאושרת.

לפני 16 שנים. 21 באוקטובר 2007 בשעה 16:54

אני קוראת אותנו כאן מדי פעם ונדהמת מחדש לראות איך לכל אחד יש פרשנות אחרת למהו בדס"מ בעיניו ומה הוא מחפש במערכת בדסמ"ית.

יש כאלו המחפשים כאן בעל/ אישה,
יש כאלו המחפשים כאן זוגיות עם ניחוח בדס"מי מוגבל (במיטה או קצת יותר),
יש כאלו המחפשים מערכת בדסמית קשה של 24 שעות ביממה,
יש כאלו המחפשים קצת כאב ונחמה,
יש כאלו המחפשים כאן רומן או קצת אהבה,
יש כאלו שמחפשים את הסטוץ ,
יש כאלו המחפשים להרביץ קצת ... (תורה? )
ויש כאלו המחפשים להאדיר את עצמם בפני עצמם.

אני הגעתי לכאן כאשה חזקה כלפי חוץ אבל גם בתוקף היותי קצת אבודה , ריקה. הגעתי לכאן כדי למצוא נחמה.

ואני לשמחתי נפלתי הישר לזרועות אדוני האוהב.
וממנו למדתי שבדס"מ הוא מקום של לימוד על עצמי , של מציאה , של התקלפות טוטאלית.
ממנו למדתי שבדס"מ הוא מקום של התמסרות ,נתינה ללא גבול וללא התניה.
וממנו למדתי שבדס"מ הוא מקום של כאב. כאב נפשי וגופני , כאב מזכך , כאב מרפא.

אבל ממנו גם למדתי שבדס"מ הוא מקום שבו הוא לוקח אחריות מלאה. על גופי ונפשי.
ומקום שבו הוא לוקח את האחריות הזו ברצינות יתרה.
שבדס"מ הוא מקום בו הוא מכוון אותי , מדריך אותי, מעשיר אותי מנסיונו וחוכמתו ומהאובייקטיביות שלו,
שבדס"מ הוא מקום בו הוא מנצל את התמסרותי ונאמנותי קודם כל עבורי .
שבדס"מ הוא מקום שבו הוא קודם כל מעצים אותי.

לפני 16 שנים. 27 באוגוסט 2007 בשעה 12:33

זו ההחלטה הנכונה, אמרת.
זו ההוראה האחרונה שאני נותן לך ואני מצפה שתקיימי אותה במלואה.
ואני התמרדתי , בכיתי , כעסתי, לא קיבלתי .....אבל ביצעתי.
ואתה ... אתה צדקת...כרגיל.
בראייתך השלווה ,ברגישותך, בחוכמתך , באהבתך ....צדקת.

שמונה חודשים של טירוף חושים , שמונה חודשים של חשיפה נפשית וגופנית כואבת ומזככת, שמונה חודשים של התקלפות טוטאלית, שמונה חודשים של התרסקות ובנייה מחדש , שמונה חודשים בלי גאווה בלי שחצנות, שמונה חודשים של גילוי תמצית ה"אני" שלי, שמונה חודשים של מילוי הוראות ופקודות וניהול חיי על ידי אחר, שמונה חודשים של נתינה אין סופית שלא מותנית בדבר.

שמונה חודשים בהם קיבלתי יותר מאשר קיבלתי כל חיי , שמונה חודשים בהם הייתי שלך ולך.


......לא מעוניין ולא יהיה כאן רומן הזהרת, לא מחפש בת זוג לחיים ולא קשר זוגי.

מבינה ומקבלת אמרתי.

ואני אישה צעירה , מנהלת ,מחוזרת , אסרטיבית ובעלת דעות , לוחמת בעולם של גברים , אך בפנים בחורה מבולבלת , נשואה לזה שאהבתי כל כך, לפני אך מעט, ולא מבינה מה באמת קרה לנו ואיך הידרדרנו. רוצה כל כך לשחרר את הילדה שבי , לשחרר שליטה לגמרי , לתת את עצמי בידי האחד הראוי שיכוון אותי שידריך אותי , שייקח אותי.

ואתה בחרת בי מכולן ואני בחרתי בך וזאת הייתה בחירתי האחרונה למשך שמונת החודשים הקרובים.

ומיד הרגשתי בטוחה. בשקט שלך , ברגישות שלך ובקשיחות שלך.

ואתה לקחת , ופתחת אותי , קליפה אחר קליפה , הסרת ברגישות, באגרסיביות, באהבה ובקשיחות כל מחסום של הגנה והעמדת אותי לפנייך עירומה ועריה.

ואני לקחתי על עצמי לציית , לקחתי על עצמי לעשות ולהקשיב , לקחתי על עצמי כל שתאמר.

ולימדת אותי לאהוב את עצמי ואת העולם מסביב ולימדת אותי מה חשוב ומה טפל ולימדת אותי פרק חשוב בענווה וברגישות ולימדת אותי כמה הנתינה מעשירה ולימדת אותי את הדבר שמעולם לא ידעתי - לקבל.

ובאצילותך הרבה לימדת אותי לאהוב שוב את אהובי הישן החדש.

וכשהגיעה ההצעה ממקום עבודתו , שלחת אותי איתו מעבר לים לגור שם תקופה.
את בשלה שפחתי היקרה ,בשלה להקים משפחה , ויש לך בן זוג שאוהב אותך ואת אותו. הגיע הזמן ,אמרת , לשחרר אותך.

ואני התמרדתי , בכיתי , כעסתי, לא קיבלתי .....אבל ביצעתי.
ואתה ... אתה צדקת...כרגיל.
בראייתך השלווה , ברגישותך ,בחוכמתך , באהבתך ....צדקת.

אז לבן האדם שנתן לי יותר מכל אחד אחר מבלי לצפות לתמורה , תודה.


שלך לתמיד,
האוהב...ת


4





לפני 16 שנים. 21 באוגוסט 2007 בשעה 13:04

SMS : מחר ב8:30 במרינה בהרצליה בבית הקפה של ג'ו. להביא בגד ים ובגדים קלילים.
מרגישה את ההתכווצויות בבטן, פרפרי ההתרגשות ,מה הולך לקרות ?

מתארגנת לי בלילה, מתכננת מה ללבוש , חושבת על מה הוא יאהב ולבסוף מחליטה.
נכנסת למיטה ומסתובבת מצד לצד , מה הוא מתכנן לי ? על החוף לפני כולם ? והחששות מתחילים להתגנב .... אבל ביקשתי ממנו לשמור על דיסקרטיות ומה אם מישהו מוכר יראה ואז חושבת עליו ונרגעת ... יודעת בכל נפשי שלא יגרום לי כל רע חשה בכל נימיי שסומכת עליו לגמרי , יודעת שאצלו נפשי בטוחה.

בוקר, יוצאת מוקדם, לא לוקחת סיכוני פקקים , ומגיעה חצי שעה לפני הזמן. בוחרת מקום ישיבה מבודד כמו שהוא אוהב וממתינה.

כמה דקות לפני השעה המיועדת , מזמינה לו קפה שחור חזק וחם כמו שהוא אוהב , אין לנו קפה שחור גבירתי אומר המלצר ואני מתחלחלת. אני רוצה קפה שחור ועכשיו! אומרת למלצר (כן, אני יודעת להיות אגרסיבית מאוד ..) ואם יש בעיה תקרא לאחראי. לאחר כמה רגעים של בירורים כעס ותחנונים מארגנים לי את הקפה. ועוברות 10 דקות לאחר שמונה וחצי והוא טרם מגיע וקוראת למלצר , תרתיח שוב את הקפה, ומהר, מתחננת אליו , שיהיה רותח , מהר !!! והמלצר שלא מבין מה קןרה אך מרגיש שאני במצוקה ממהר להרתיח ולהחזיר את הקפה ודקה לאחר מכן הוא מופיע , איזה תיזמון אני חושבת לעצמי מאושרת.

אני נעמדת זקופת קומה , מחכה שיתיישב וייתן לי רשות לשבת. הוא מתיישב לוגם מהקפה , מרוצה.
שבי הוא מסמן לי עם עיניו ואני מתיישבת במבוכה.
יקירה , הוא אומר , יוצאים לשיט רומנטי עם זוג חברים.
וואו , שייט אני חושבת לעצמי, איזה יופי , קצת מנוחה לשם שינוי.

עולים ליאכטה , מכיר לי את החברים , זוג צעיר , ומסמן לחובל שאפשר לצאת לדרך.
מתיישבים על הסיפון ומפטפטים , זוג כל כך נחמד , נהיים חברים במהירות.

ולפתע צצה דיילת משום מקום , אפשר להציע שתייה ? היא שואלת ואני מזמינה לי מיץ פירות קר וכל אחד מזמין לעצמו.
דינה , הוא פונה לדיילת , בואי תצטרפי אלינו , במבית כבר תדאג לשרת אותנו . אופסס ,אני נחנקת , תפס אותי לגמרי לא מוכנה , ואני מסמיקה ונבוכה וגם הדיילת . אבל מייד מתעשתת , קמה במהירות והולכת להביא את השתייה כשעיניי כולם נעוצות בי בתדהמה. חוזרת לאחר כמה דקות ומחלקת את השתייה . נעמדת במבוכה לידו מחכה שיורה לי מה לעשות והוא מתעלם ממני , ממשיך לדבר עם חבריו שנועצים בי מבטים משתאים מדי פעם.
שבי במבית , הוא אומר\מורה לי ומסמן לי על רגליו, ואני מסמיקה שוב , וכורעת למרגלותיו. תרגישי בנוח הוא אומר ומסמן לי להוריד את החלוק ולהישאר בבגד הים. מתלחש עם חבריו ואומר - אני פורש למנוחה קצרה , נא ודאי שחבריי ודינה מקבלים את כל שהם רוצים, ויורד לו למטה.

כולנו בשוק , אבל הבחורה מתאוששת ראשונה , תביאי לי יין אדום היא אומרת בהיסוס ואני ממהרת למטה להביא לה. חוזרת עם היין ורואה שהם מסתכלים עליי בעיניים שונות . תפני כאן אומרת הבחורה , אבל כשאת על ארבע. ואני מרגישה כל כך מושפלת , מה הוא עושה לי ? איזו השפלה ? בחורה בקושי בת 22 מחלקת לי הוראות ומשפילה אותי ? אבל אין ברירה ואני מצייתת, ולאט לאט הפקודות מתחילות להיות יותר אגרסיביות והם מתחילים להיות פחות נחמדים ויותר נוקשים וכבר עולות לי דמעות של השפלה . ואז פתאום מרגישה מכה בישבן , הבחורה מסתכלת עליי וצועקת עליי – קדימה ,יותר מהר.

אחרי שכולם סיימו לשתות והשולחן היה נקי ומסודר לשביעות רצונם , הורתה לי הבחורה לעמוד לידה.
וככה , כשהם מפטפטים עליי , איזו כוסית , משרתת נהדרת , מעניין איך היא במיטה ,אולי נבקש סיבוב ועוד ועוד .

אחרי שעה ארוכה הבחורה מסמנת לי ואני ניגשת אליה , הוא ביקש שנעיר אותו , רדי למטה וקראי לו.
אני מהנהנת בראשי ורצה לי למטה סוף סוף לאדוני האוהב. ניגשת אליו ומכניסה את איברו הגדול לפי , כמו שהוא אוהב, מרגישה אותו מתעורר ומנסה להבין מהניואנסים הקטנים אם הוא רוצה שאמשיך או שאפסיק, יודעת שטעות בפרשנות עלולה לעלות לי ביוקר. הוא מסמן לי להפסיק, שם לי קולר ורצועה ומוליך אותי למעין חדר ישיבות או חדר קפה .... כולם כבר נמצאים שם , כולל הדיילת, מסתכלים עליי ואני שוב מרגישה את המבוכה את ההשפלה המטורפת . ופתאום הוא מסמן לי לפינת החדר, מפנה את מבטי ולחרדתי רואה שם כלוב קטן. ושוב עיניי כולם מופנות אליי ואני לא מצליחה לזוז . משיכה קטנה ברצועה מבהירה לי שאין ברירה ואני זוחלת לתוך הכלוב שבנוי כך שראשי למטה וישבני בולט למעלה , פעור לפני כולם.

והם יושבים ומדברים ואדוני מלטף אותי מדי פעם ונותן לי ללקק את אצבעותיו ולאחר מספר דקות פותח את הכלוב מורה לי להתפשט ולעלות על השולחן. עולה על השולחן ומבחינה שכולם בוחנים את גופי מכל הכיוונים , מסתובבים סביב.

רוצים לזיין אותה ! ,אומר פתאום הבחור.
50 ₪ בשביל הפה והלשון! אומרת הבחורה
75 ₪ בשביל התחת ! אומר הבחור
ואני לא מאמינה , מה קורה פה ? מוכרים אותי ? מה הוא עושה ? ודמעות מתחילות לזלוג לי מעיניי , לעולם לא חשבתי שימכור אותי, שארגיש כל כך מושפלת.

אוקיי הוא אומר, בלי להניד עפעף , ומשאיר אותי בשוק .
ושוב אני לא מאמינה , הם מוציאים כסף ומשלמים לו ! ושמים לי כיסוי עיניים ואטמים באוזניים ,מעלים אותי לשולחן ואחרי כמה דקות מרגישה מישהו גוהר מאחוריי ומתחיל להכניס את איברו לישבני. הוא עשה את זה ! הוא מכר אותי! הפך אותי לזונה ! אני לא מאמינה, נאבקת ברצון לקום וללכת , מרגישה כל כך זולה ,ואם זאת מעוררת. נלחמת שלא להתנגד , והכאב כרגיל חזק, נושכת שפתיים כשהוא חודר ומתחיל להתנועע ותוך כדי הוא נוגע בי . ופתאום עם הנגיעה הראשונה כל המתח הנורא משתחרר ואני מרגישה שאני גומרת בטירוף ומרגישה שהוא יצא אבל ממשיך לגעת בי ואני רועדת כולי בוכה בתערובת של השפלה והתרגשות , לא מבינה איך אני מרגישה כל כך חזק.

שקט ,שוכבת על השולחן , האטמים מוסרים , כיסויי העיניים מורד ואני מתביישת להסתובב לאחור לראות את הגבר הזר שנמכרתי לו ואת כולם מסתכלים עליי. תסתובבי ,הוא פוקד ותפתחי עיניים . מסתובבת ופוקחת עיניים - ולא מבינה מה קורה . רק הוא, אדוני האוהב, בחדר , ופתאום מבינה... הוא לא באמת מכר אותי , זה היה הוא .

ובכיתי ובכיתי כמו ילדה קטנה למרגלותייך, ואתה מלטף אותי ומחייך את חיוכך השקט והחודר ולא אומר מילה ואני מרגישה, כל כך חזק מרגישה.

תודה לך אדוני האוהב

לפני 17 שנים. 2 באוגוסט 2006 בשעה 16:29

היה סשן מדהים אתמול .
לא ישנתי רוב הלילה מרוב מחשבות ומרוב רעידות.

ובבוקר מגיעה למשרד, פותחת את הדואר ומיד קופצת לה ההודעה ממנו או שמא ההוראה -
16:00 בדיזנגוף פינת בן גוריון .
בורחת מהמשרד באמתלא רצוצה , רצה להתקלח ולהתלבש כמו שהוא אוהב ומגיעה כרבע שעה לפני הזמן , כבר למדתי , הוא לא אוהב שמאחרים ולא רוצה לאכזב אותו שוב. (מה גם שזה עלה לי בפעם הקודמת )

ממתינה לו בפינה בעמידה זקופה , כמו שלימד אותי . והאנשים שעוברים נועצים בי מבטים ... מה היא עומדת כך ? ואני מסמיקה קלות אך עומדת בזקיפות .

והוא מגיע לו וכדרכו , בלי לברבר , מסמן לי ללכת אחריו. לאן הולכים ? אני חושבת אך לא מעיזה לשאול והולכת אחריו בצייתנות.

ולבסוף מגיעים לחנות בגדי נשים יוקרתית והוא מסמן לי להכנס ולעמוד בצד. המוכרת ניגשת אלי ושואלת אם אפשר לעזור ואני נבוכה כולי (וזה לא קורה לי הרבה ) מסתכלת לעברו והמוכרת לא מבינה מה קורה ושואלת אותי שוב. "שמלת קיץ קלילה , שחושפת יותר מאשר מסתירה" הוא אומר למוכרת בנחרצות , והיא פונה אליו בהפתעה , נבוכה גם היא . "מיד אדוני " היא עונה לו , מודדת אותי במבטה ,מנסה להבין מה קורה כאן ורצה להביא את השמלות.
חוזרת עם כמה שמלות מסתכלת על שנינו ופונה אליו ומראה לו את השמלות . "נסי את זו " הוא מורה לי ואני פונה לפינת ההלבשה למדוד אותה . "נסי אותה בלי חזייה" הוא מורה לי והמוכרת המבולבלת מסתכלת עליו ואחר כך עליי בתדהמה.
נכנסת פנימה וסוגרת עליי את הוילון , שונאת להתפשט במקומות כאלו והוא יודע את זה!
מסירה את המכנס מורידה את החזיה ונשארת עם החוטיני בלבד , מושיטה יד לשמלה ... ופתאום הוילון נפתח לו ואדוני והמוכרת עומדים בפתח , מכסה את עצמי עם הידיים אבל מבט קטן ממנו מספיק כדי לעבור לעמידה זקופה . "תתאים לה השמלה?" הוא שואל את המוכרת הנדהמת , "נכון שהצבע הבהיר מתאים לגוון השזוף שלה ?" והמוכרת עומדת בפה פעור לכמה שניות "אהה כן , אהה מאוד מתאים " היא עונה , לא יודעת מה לעשות עם עצמה ונראה כי אני והיא מסמיקות באותה מידה.
"נכון שיש לה גוף מדהים? " הוא פונה למוכרת "תסתובבי כך שהיא תראה את כולך " הוא מורה לי ואני מסתובבת בצייתנות , לא ממש יודעת איפה לקבור את עצמי. "יפיפיה " עונה המוכרת , "מתאים לה חוטיני " היא אומרת בחיוך ומסתכלת על אדוני . ואז ללא שום אזהרה היא שואלת אותו ואני כמעט נחנקת "היא יכולה להסתובב שוב ?" "שאראה את המידה שלה " ואדוני מסמן לי עם הראש להסתובב ואני מרגישה את ההשפלה עוטפת אותי כולי ומסתובבת . ואדוני שנראה כי קלט את המוכרת הרבה יותר מהר ממני אומר לה "אני ממתין כאן בצד , היא לרשותך , תלבישי אותה בכמה מערכות ותוציאי לי אותה החוצה שאראה" והולך ומתיישב בפינה ומתצפת.

ולתדהמתי , המוכרת מתחילה לחלק לי פקודות "תלבשי את השמלה הזו" ... "הוא אמר בלי חזייה" היא אומרת כשאני מרוב בלבול שמה את החזייה. "תסתובבי" "תעמדי זקוף" וככל שהיא רואה שאני מצייתת היא נכנסת יותר ויותר לעניין. "גשי תראי לו" "תתפשטי ותלבשי את זו" וכן הלאה והלאה .

ואחרי שעה של טרטורים מחליט אדוני מה קונים , המוכרת שמכרכרת לה סביבו עוטפת לו הכל ומפלרטטת איתו , לוחשת לו משהו באוזן ויוצאים החוצה.

חזרה ברכב , אני עדיין בשוק , הוא מסמן לי ואני פותחת את מכנסיו מסמן לי שוב ואני מענגת אותו , אוהב להחדיר את כולו לפי ,בתחילה לא האמנתי שאי פעם אצליח אבל כמו שהוא הבטיח , לאחר שני סשנים כבר למדתי.

ופתאום שמה לב כמה אני רטובה , מסתכלת עליו בעיניים כלות , ולאחר מספר דקות הוא מאשר לי ואני ........ מאושרת.

תודה

לפני 17 שנים. 28 ביולי 2006 בשעה 22:23

תמיד ידעתי שיש בי את אותה פינה קטנה שרוצה כל כך להתכרבל שרוצה כל כך להסיר אחריות שרוצה לצאת ממעטה הציניות היום יומית שנדרשת כדי להתקדם ולהצליח בעולם הגברים, את אותה פינה שרוצה לשחרר את הילדה הקטנה.

ולאחר אזירת אומץ ניסיתי פעם וניסיתי שוב ובאמת רציתי אך הקליפה לא ירדה והילדה נשארה לה כלואה.

עד שהגעת אתה , ובחכמה כה רבה , קילפת שכבה ועוד שכבה , חדרת וחדרת, וחשפת אותי כולי בפניך.

והעמדת אותי עירומה מכל מחסום עירומה מכל הגנה , עירומה לפניך.

ומסרתי לך את האחריות ומסרתי לך את נפשי ומסרתי לך את גופי והתמסרתי אליך , כולי.

כורעת אני על ברכיי לפנייך.