לומדת ללכת

עברתי דברים בחיים,

אהבתי, התאכזבתי, המשכתי הלאה,

היו לי הרבה חוויות עם גברים שונים,

סקס ונילי, יחסי שליטה, סשנים,

אבל מה שיש לי איתו,

הגוף שלו ששולט לחלוטין בגוף שלי,

הדרך שבה הוא קורא כל תזוזה ואנחה בגוף שלי,

הדרך שבה הוא חודר אלי, בועל אותי,

משתמש בי כאילו החור שלי נועד למימדיו,

כמו חלקים של פאזל שמתחברים הכי צמוד שיש,

כזה דבר עוד לא היה לי, 

לא משנה מה היה לפניו ומה יהיה אחריו,

הוא יחיד במינו ותמיד ישאר כזה עבורי.

גם בחיים המודרניים אנחנו עבדים,

עבדים של מה שמצופה מאיתנו,

עבדים בתוך מסגרות,

לבנות קריירה, להקים משפחה,

לציית לחוקים, נורמות, כללים,

אבל בתוך כל המירוץ הזה

יש לנו גם יכולת בחירה וזה לא מובן מאליו,

שנת 2026 ועדיין יש אנשים במקומות שונים בעולם 

שאין להם את זכות הבחירה, 

אוכלוסויות מוחלשות, תרבויות עתיקות

ועוד מלא מגבלות במקומות שונים,

אבל לרובנו יש את זכות הבחירה,

לבחור במה לעבוד, עם מי להתחתן, ממי להתגרש,

מה ללבוש, מה להגיד, איך להגיב לסיטואציות,

אז אני בוחרת להודות על החירות שלי,

על זה שאני עובדת בעבודה שאני אוהבת,

על זה שבגיל 40 בחרתי בעצמי

ועזבתי נישואים לא טובים,

על זה שאני מנסה לחיות את החופש שלי

עד כמה שאני יכולה,

בוחרת את מי לקרב אלי ואת מי להרחיק,

בוחרת לחגוג את המיניות שלי ואת הנשיות שלי,

אומרת תודה כל בוקר על מה שיש לי,

על מה שאין ועל מה שעוד יהיה.

חג שמח סוטים שלי❤️ 

המקום הזה, המרחב הזה,

היכולת לכתוב את מה שמתרחש אצלי 

בראש או בלב או בגוף,

עושה לי טוב,

לא תמיד אני יודעת מה אני רוצה לכתוב,

כמו עכשיו למשל,

אבל גיליתי שאני רק צריכה להתחיל,

משהו יוצא ממני, המילים יוצאות,

ופתאום אני מגלה דרכן מה רציתי לפרוק,

מה הציק לי או ריגש אותי או הכאיב לי, 

הכתיבה מאפשרת לי לדייק את הרגשות שלי, 

זה נשפך החוצה, אינטואיטיבי בלי מחשבה,

לפעמים קוראת ועוברת על זה,

מתקנת קצת אבל אותנטית למקור,

אני בעיקר נמצאת כאן כדי לכתוב,

כדי לקרוא בלוגים אחרים שמעניינים אותי,

היכרויות שעלו כאן מידי פעם לא היו

מה שרציתי או מה שאני צריכה,

לצערי יש כאן הרבה מתחזים,

שקרנים ועוד שלל משוגעים,

אז אני נהנית מהמרחב הזה בשביל הנפש שלי,

כותבת את עצמי ואוהבת את זה.

מה פתאום אנחנו לא בזוגיות 

מה פתאום זה רק סשן

מה פתאום אם זה יגמר לא איכפת לי 

מה פתאום אין לי שום רגש אליו 

מה פתאום ברגע שאכיר מישהו רציני זה נגמר 

להמשיך או שהבנתם?

מצב מלחמה מייצר אצלינו קשת של רגשות,

תגובה אנושית עמוקה למציאות של סכנה, פחד ואי־ודאות.

אצלי ברגע שיש אלמנט של פחד הגוף והנפש שלי

מחפשים חיזוק לקיום, לחיות.

אדרנלין גבוה ותחושת שבריריות של החיים,

גורמים לי לרצות להזכיר לעצמי שאני עדיין כאן,

שני אנשים, גוף אל גוף, זיעה שנוטפת,

קולות של עונג, קולות של הצלפה,

עיניים סקרניות, ידיים שנשלחות לכל עבר,

ליטוף, חיבוק, וחום אנושי.

אנרגיית החיים שלנו עולה ויורדת 

זה טבעי זה חלק מהפיזיולוגיה שלנו כבני אדם,

רוב הזמן אני באנרגיה גבוהה,

גבוהה מידי עבור חלק מהאנשים 😆

אבל מידי פעם יש לי צלילות עם עצמי,

מחשבות, תהיות, חשבון נפש,

יום שכזה… 

לא קרה כלום הכל טוב על פניו,

לא יודעת אולי מזמן לא קיבלתי טיפול אינטנסיבי,

כמה הצלפות של חגורה שתאפס אותי,

איך אני אוהבת את זה,

רק המחשבה והתחלתי לחייך.

התחלה חדשה זה תמיד מרגש אותי,

מודה הוא לא הסגנון שלי,

מודה אני בדרך כלל פוסלת על הסף,

מודה שבפעם האחרונה שנתתי למישהו 

שהוא לא הסגנון שלי סיכוי מצאתי את עצמי 

בזוגיות של שנה מופלאה איתו,

מודה שכל אלה שהם הסגנון שלי חיצונית 

משהו שם קצת דפוק פנימית,

אז נתתי לו הזדמנות והוא מעניין אותי

והוא מצחיק אותי ואני מחכה להודעות ממנו,

ואני מרגישה בנוח איתו ונהנית מכל ההתחלה הזאת,

איזה כייף זה התחלות!!!!

הם קלים לי מידי,

צפויים מידי,

צעירים רווקים לרוב הם יחפשו סקס פרוע

עם גרושה שלתפיסתם היא טרף קל,

או שהם גרושים מבוגרים והם לא הטעם 

ולא הסגנון שלי ואני מרגישה במלכוד,

ביום יום אני אישה רגילה נורמטיבית,

מנהלת בית, ילדים וקריירה 

אבל מה לעשות שהתשוקות שלי 

נמצאות במקום אחר,

אני אוהבת כאב אבל גם רוצה זוגיות אמיתית,

אני רוצה שינהלו אותי בין ארבע קירות 

אבל יתייחסו אלי כמו מלכה מחוץ לבית,

אז יש לי את האחד שלי שמטפל בי,

ויש לנו קשר מעולה,

אבל הוא נשאר בגבולות הפנטזיה,

לא משהו שיכול לעבוד בחיים האמיתיים 

מהסיבות שלנו… 

אני נהנית ממה שיש לי איתו אבל זה לא מספיק,

אני רוצה יותר, מגיע לי יותר,

ואני בוחרת להאמין,

בסוך אני אמצא את החתיכה של הפאזל.

הציפיה למפגשים שלנו מטריפה אותי,

אני אוהבת שהוא אומר לי מה לעשות, 

נותן לי הוראות לפני המפגש שלנו,

מה ללבוש איך לחכות לו ואיפה, 

כל הגוף שלי דרוך בציפייה…

ואז הוא מגיע ובשניה כל הגוף שלי משתחרר,

הוא כבר לא בשליטה שלי,

הוא בשליטה שלו אני חומר ביד היוצר,

כל נגיעה שלו מפעילה אותי,

מעבירה לי צמרמורות בגוף,

דופק בכוס ורטיבות אוטומטית 

הגוף שלי מגיב אליו נטרף ממנו 

והוא רשע, הוא משחק איתי 

מתעלל בי מותח אותי לקצה

מושך לי את הפיצוץ 

הוא יכול להביא אותי לשם ברגע 

אבל הוא נהנה שאני מתחננת 

ואני נהנית להתחנן,

הוא משביע אותי וזה לא קל 

כי אני כמעט תמיד רעבה,

הוא שווה את הציפייה ועכשיו אני מצפה לפעם הבאה.

כשזה עמוק עוצר כל העולם
ואת קוטפת כוכבים
כשזה עמוק, עמוק
את מרגישה שלתמונה
נוספו המון צבעים

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה?
כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה
כשהוא רחוק את לבד

כשזה עמוק הרוח כמו נושאת אותך
למקומות זרים
כשזה עמוק, עמוק
שלגים של כעס בתוכך
בן רגע נמסים

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה?
כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה
כשהוא רחוק את לבד