בין כל ההודעות בחרתי אחת אקראית,
לא יודעת למה דווקא אותה,
יש כאן הרבה פניות מגברים ולרוב זה חוזר על עצמו,
ודווקא ההודעה הזאת סיקרנה אותי,
הגבר (שאני לא מכירה) כתב כמה מילים
ובסוף הייתה שאלה,
״אם היית יכולה לבחור,
מה הדבר הראשון שהיית מוסרת?״
פתאום מצאתי את עצמי חושבת על זה
והתשובה האינטואיטיבית שלי היתה,
״את המחשבות שלי״,
לא יודעת למה, לא יודעת מה זה אומר,
יודעת שבחיים האמיתיים
אני מחזיקה הרבה דברים על הכתפיים,
קריירה, בית, ילדים, הורים מזדקנים ועוד ועוד,
הראש תמיד עובד, תמיד יש עוד משימה,
עוד דבר שאני צריכה להספיק, לסיים, לסמן וי,
כמו מנהלת בארגון הכל מתוקתק אצלי,
אבל הראש אף פעם לא נח,
אז לפני שאני מוסרת את הגוף או את הלב,
הייתי רוצה מישהו שישתיק לי את המחשבות,
הרגע הזה אחרי סשן אימפקט של הצלפות,
הגוף מתרכז בכאב אז אין מחשבה על שום דבר אחר,
הראש צלול והוא חונק אותי בדיוק עד לנקודה
שאני כל כך אוהבת,
ריחוף קל, ערפול ושקט,
הספייס הזה שזה מייצר אצלי זאת אופוריה,
רגע מזוקק של שקט בראש.