יופי, כולכם רדודים, בנושא אחר:
שואל את עצמי מה הפיצר הכי טוב של מנוי
אישית אני אהבתי את האפשרות לשלוח אדומות
האפשרות לסגולות
תמונות
וואללה רשימת חברים זה אחלה
אני מפספס משהו?
יופי, כולכם רדודים, בנושא אחר:
שואל את עצמי מה הפיצר הכי טוב של מנוי
אישית אני אהבתי את האפשרות לשלוח אדומות
האפשרות לסגולות
תמונות
וואללה רשימת חברים זה אחלה
אני מפספס משהו?
הן שתיהן משחקות הוקי שולחן, טורניר, גמר, ראש בראש - תקראו לזה איך שתרצו.
שתיהן לבושות רק בתחתונים, שדיים מתעופפים ימינה ושמאלה עם כל מכה בדיסקית, תאווה לעיניים.
תחתונים קטנים על כל אחת וזה כל מה שהן לובשות, כמו דוגמניות של ויקטוריה סיקרט, כמו אלילות של כדור הארץ.
צוחקות, נהנות, גונחות כמו סארינה ויליאמס בכל מכה, והשדיים..... כמה שהם יפים כשהם קופצים.
בקושי שאפשר לראות מה נע בתוכן, התחתון הקטן מסתיר הכל אפילו הצבע הורדרד לא חומק מעבר לפיסות הבד.
כל גול אני מעלה ברמה, מעלה בהדרגה את העוצמה של הויברטור הורוד והמוכר, ויברטור אלחוטי שכמעט כל אדם סקרן מכיר.
זה משעשע לראות שככל שהמשחק מתקדם ככה קשה להן יותר להתרכז, כמעט שאפשר לשמוע את הרטט בתוכן.
הגמירה שלהן פחות מעניינת, גם הפרס לא ממש - העיקר זה השעשוע שלי בזמן שאני רואה את השדיים קופצים ואת הרגליים קורסות.
ואללה, אפשר להשיג פה בחינם, חלקם אפילו ישלמו
לרדת למישהי ולמרות שהיא נהנת שהיא רק תגיד לי שזה לא מספיק טוב,
גם כשתגמור בשרשרת היא לא תפסיק להתלונן,
גם כשהמיטה תהיה רטובה כמו מגלשת מים,
בא לי שהיא תתפוס אותי מהשיער ותראה לי איך ללקק ואם אני בנקודה הנכונה אז היא תזיז אותי רק כדי שתוכל להחזיר אותי,
בא לי שהיא תהיה מרוצה עד השמיים אבל לא תוכל להגיד את זה,
אני רוצה שהיא תמשיך להגיד לי שאני צריך להשתפר אבל כל הזמן רק תרצה שאמשיך.
זה לשכב מול המסך ולא להבין את הרמז,
לדעת אבל לא לקלוט,
לקרוא את זה ולא להפנים,
לראות את האותיות בולטות כנגד המסך ושהמילים לא יחלחלו,
לנסות שוב פעם למרות שאין טעם,
לילה אחר לילה לשרוף את הזמן,
כמה עלוב וכמה עצוב.
כבר כמה ימים עם מנוי זהב ועדיין לא הוטרדתי מינית באדומות - לא יודע על מה נשים מתלוננות (ציניות, אל תהיו אפסים ותתחילו לכבד)
הם היו יחד שנים, שולטת ונשלט, מלכה ועבד, גבירה וכלבלב או כל כינוי אחר שאי פעם נאמר על זוג בסטטוס זהה.
הוא נראה מדהים, משורטט כמו אל יווני, 181 ס"מ של שרירים באורכים שונים, לסת שנראת כאילו צויירה במכחול, שיער חום בהיר ועיניים ירוקות, גופו היה שזוף מריצות ארוכות תחת השמש הישראלית, והיא? היא היתה סתמית במראה ובלבושה ללא סממן יחודי אחד, אך היתה היא כל עולמו.
הוא לא זיין אותה מעולם ומהר מאוד הם הפסיקו לשכב, את הסקס שלה היא קיבלה במקומות אחרים עם גברים זמניים שפגשה לפעמים, והוא? הוא היה נתון לחסדיה למרות שלרוב לא פגש אותם, לכן אינו התלונן כשהיא הציעה לחלוב אותו, הוא אפילו היה מאושר מהפורקן והיחס המפתיעים.
כשהוא על 6 ערום מבגדים ומכבוד, שומר על תחת מורם ככל שיכל, יד אחת ועוד אחת חלבו את איברו, ליטפו, מעכו, עינגו אותו עד גמירה לבנה וסמיכה, היא אספה את כל הזרע המר לתוך כוס פלסטיק חד פעמית וחייכה למראה הנוזל הנח בכוס השקופה, היא לא היתה קרובה להיות מלאה אבל עדיין המראה שימח אותה.
כל סשן הסתיים בכך שהחלה חולבת את אשכיו פן יסתיר ממנה טיפות אחרונות, לאחר מכן היתה מנענעת את הזרע מצד לצד מול פרצופו המתנשם, בזמן ששינייה מבליחות מבין שפתיה הפשוטות.
למחרת אותו הסיפור, שוב הוא על 6, שוב היא מאחוריו, שוב הוא גומר ושוב היא אוספת הכל לכוס פלסטיק חד פעמית, שיעשע אותה להצמיד את הכיפה הכיפה הרגישה לדפנות הכוס בנסיון נוסף לסחוט טיפות שובבות אשר חמקו ממנה.
הימים חלפו, הגמירות נאספו, חליבה יומית כל יום לפני השינה, זה התחיל כרצון שלו ומהר מאוד הפך לצורך, לשיחרור שלו, זה הפך לדבר שאהב ושנא בו זמנית, ההתמכרות שלו.
הוא היה מגיע למיטה כמו מכור הזקוק למנה שלו, איברו לפעמים אפילו לא זקוף או מחורמן, אבל תמיד מוכן לגמירה, לחליבה על 6, הוא היה צריך אותה כדי לישון, כמו סיפור לפני השינה, כמו מוצץ.
כל ערב הוא היה נכנס למקומו, על 6, בייצים מלאות ביממה שלמה של זרע מתחדש ואחרי מספר לא רב של דקות, היה מתחנן מבין הגניחות, קצת לאחר מכן החל מתנשף ומתנשף עד שהיה פולט את תכולת אשכיו לתוך כוס הפלסטיק החד פעמית, היא היתה מעבירה את פיית הכוס ומוציאה ממנו עוד טיפה שוררת, סתם לכיף.
בהמשך היא היתה מסתובבת בבית עם כוס פלסטיק ריקה בידה, מסמנת לו בלי מילים שהגיע זמנו והוא היה מגיע למקומו על אוטומט.
היא תמיד היתה לבושה והוא תמיד ערום, גומר לתוך כוס פלסטיק שקופה וחד פעמית שהיא הכינה מראש, שולפת אחת מתוך שרוול כוסות בילתי נגמר שלצד המיטה, אומנם הכוס חד פעמים אבל היא נמכרת בקבוצות של 100.
מפעם לפעם הוא נהיה אובססיבי לכוס, הרגיש צורך כשראה אותה במוחו או בעיניו, עד אשר לפעמים היה מתגרה ממראה של כוס חד פעמיות, גם אם רנדומלית.
היא מעולם לא גנחה, לעיתים רחוקות היתה נותנת מחמאה על הכמות וגם אז בזמן ששיחקה עם הגמירה מול פרצופו, היא לא נהנתה לחלוב אותו, היא עשתה את זה מסיבות אחרות.
באחת הפעמים, אחרי שכבר סיים את הקבוצה השלישית של הכוסות הוא פנה אליה ושאל "מאמי, את נהנת מזה?" והיא ענתה לו
"אל תקרא לי מאמי, תקראי לי פבלובה"
לפעמים אני שוכב במיטה וצריך אותך,
לדבר איתך, לחלוק, לצחוק מהשטויות שלך, מתגעגע למי שהיית איתי.
לפעמים אני שוכב בסלון ונכנס לפרופיל שלך, יותר מידי פעמים, מרפרש וחוזר.
הזמן יעשה את שלו אבל כרגע הזמן לא עובר, הקטע העצוב הוא שאני לא "צריך" אותך, אף פעם לא היית שלי למרות שאמרת.
אני צריך למצוא בעצמי את מה שמניע, אני המנוע של עצמי, אני מה שמזיז את החיים שלי קדימה.
אני סלע איתן, אני יציב אבל סלעים שוקעים, תחת מים הם נחים, במשך ימים, שנים, עשרות שנים, עד שמישהי כמוך מוציאה אותם לנשום.
וזה מה שהיית בשבילי, הנשימה, אולי את עדיין הנשימה שלי אבל את לא תהיי הנשמה שלי....
הייטק, אבל לא רק שם, אני מנסה למפות תפקידים מעולם הבדסמ על הקולגות שלי.
עד כה יש לי בצד הנשלט את הבחור שכל הזמן מעדכן מה עשה - לדעתי זה ה:א ב של קבלת אישור.
הבחור שכל הזמן לוקח על עצמו משימות שאף אחד לא רוצה - ריצוי הצד השני.
הבחורה שתמיד מסתכלת למטה - למרות שזה מפחיד אותי ממש.
הבחור שלא מדבר עד ששואלים אותו.
בצד השולט:
הבחור שתמיד עונה בשאלה - למרות שהוא סתם מעצבן ולא אוהבים אותו במחלקה.
הבוס שמאחר תמיד וכולנו מחכים.
המנהל שפעם צחק ואמר שיקראו לו "בוס".
או בשמו היותר מוכר chastity belt, הינו אביזר המניחים על איברו של הגבר במטרה למנוע ממנו להשתמש באיברו למטרות עונג.
אומנם יש גדלים שונים, צבעים מגוונים ורמות שונות של אי נעימות שיוצרת החגורה אבל הרעיון זהה.
chastity belt זה אחד מהדברים שאין לי שום כוונה לנסות - אין טעם לשאול אם אני בקטע, אבל מסרטונים שכן ראיתי, החגורה לא בהכרח מונעת שימוש בזין למטרות עונג (אפשר בקלות למצוא סרטונים של גמירה בזמן חגירת החגורה).
ועל אף שאני מבין את רעיון החגורה והיתרון הברור (הרגשה שהצד השולט נמצא איתך כל רגע, הרגשה שהעונש וההשפלה נישאים עלייך), אני לא מתחבר ולמה אני לא מתחבר, כי מבחינתי לא לגמור בפקודה למרות שאין קושי פיזי לגמור - זה הרבה הרבה יותר קשה (בדיחה על מה שמונעת החגורה).
תחשבו על שני גברים, האחד בקלות יכול לגמור ובוחר שלא ואילו השני צריך להתאמץ פיזית כדי לגמור, מי מבינהם חווה קושי נפשי יותר גדול? לדעתי הקושי הנפשי וצורך למלא את הפקודה גדול בצד "החופשי".
אשמח אבל לשמוע מכאלו ששמו חגורה לאחרים וכאלה ששמו להם חגורה בנושא