1/30
מפתח המתכת זחל בתוך חור המנעול, מתקדם צעד אחר צעד, הוא חשב שהוא יודע מה ימצא שם אך הוא טעה.
הדלת נפתחה באיטיות בזמן שרעשים מוכרים חדרו דרך אוזניו, הוא עדיין לא עיבד במוחו את ששמע, מוחו עדיין לא פירש מה הוא שומע.
האורות מעומעמים ונרות דלוקות בזמן שאישתו שכבה על הספה עם רגליים למעלה ומה זה ריח הקטורת המגעיל הזה שמילא את אפו, גבר גדול דחף את איברו פעם אחר פעם לגופה הצר של אשת הגיבור, חודר, בועל, לוקח את מה שפעם היה שייך לאיש שצופה בהם.
האיש הלבוש התיישב בספה לידם והביט בהם, אישתו היתה הראשונה שהבחינה בו, היא נבהלה ומשכה כרית סלון כדי לכסות את גופה, משעשע, את הכרית הזאת היא בחרה לקנות כאשר השתעממה מהקודמות, מעניין אם גם את הגבר הגדול היא רכשה כשהשתעממה מבעלה.
הגבר התגלש החוצה מהאישה הנואפת, איברו היה ממוצע ורטוב ביותר, השתקפות הצללים בהקו עליו, הגיבור הביט בשניהם בזילזול ואמר "תמצצי", אישתו שכבה שם מבולבלת, מכוסה בכרית, מתחננת לגיבור שזה היה בטעות, אקדח נשלף והבקשה חזרה "תמצצי".
האישה לא זזה, גופה בגד בה בדיוק כמו שבגדה בבעלה, הגבר הגדול התקרב אליה כשפחד נטו מופיע בעיניו, הוא לא יכל להפסיק להביט בקנה האקדח, מסוקרן, מפחד, אולי אפילו מגורה.
"מחרמן אותך" הוא שאל את הגבר הנמצץ אך ההוא לא ענה, "מגרה אותך שאישתי מוצצת לך?", הגיבור קרב אליו, מצמיד לו את הקנה לשפתיים, מבלי להוסיף מילה, הגבר עם הזין המומצע פתח את שפתייו והכניס את הקנה פנימה, משווה לקצב המציצה שהוא מקבל.
גיבורנו עדיין לא עיבד את הרגשות שצפו בו, אך בזמן שהוא עמד שם הוא ידע בלב שלם, שזה לא
הסוף