נסיון עבר ונסיון עתיד

2/30

החדר חשוך, הנרות כבו כבר מזמן, פס עשן דק מיתמר מגליל דומם שמונח על השולחן.

3 גופי אדם שרועים בסלון, 2 מתוכם לא נעו כבר כמה דקות, השלישי נשען על הספה ההיא, נשען קדימה ולוקח את הפייסל הדולק מהמאפרה, מנסה לגלגל במוחו את אשר קרה קודם.

שאיפות  העשן לריאות התארכו ככל שהסיפור התקדם בראשו, אחרי פרק זמן שהרגיש לו כשעה הוא עדיין לא היה בטוח למה חזר הביתה מוקדם מהרגיל, הקול ההוא אמר לו, כמו צעקה ארוכה בתוך מנהרה, כמו הד שנע לכיוונו, חוזר על עצמו, אותן המילים, אותו הקול, פעם אחר פעם אחר פעם.

אותו קול שאמר לו לקנות אקדח.

אותו קול שאמר לו לשלוף את האקדח.

אותו קול שאמר לו להצמיד את הקנה לגבר השרוע על הריצפה לרגליו.

קולות מילמול בקעו מאישתו, אשר ביקשה שאכטה מבלי שפתחה את עיניה, רק קול חרישי ומעוך מהאישה בוגדנית ולאחר מכן יד נשלחת, היא אחזה בפייסל ומשכה לכיוונה.

גיבורינו נעמד בקושי רב ופסע לעבר הדלת, "כשהוא יקום, תגידי לו שנמאס לי להיות חלק במשחק שלכם".

הוא חתך את החבל שניסה לחתוך כל כך הרבה זמן.

הוא ידע שהוא לא משוגע, אבל הקול בראש שלו ידע אחרת, וחזק להגיד לו את זה כמו 

הד