7/30
הניידת נעלמה באופק לצלילי צאקלקות מייללות, הוא נשאר עומד מול המקום האחרון שבו הרגיש חי, מול חנות אביזרי הסקס עם הדלת הנסתרת, הוא נכנס בלי לחשוב פעמיים, מחפש את הבחורה השמנה והיפה שחדרה לתוכו עם האצבע רק לפני כמה שעות.
הוא חיפש אותה מאחורי הדלפק, אבל שם היתה אחרת, בחורה צעירה אשר גוללת בפלאפון כאילו שזה ספורט אולימפי, בהירה, צנומה קצת, בלונדינית, טופ שחור וגינס נמוך, נראת כמו הפנטזיה האולטימטיבית של "הבת של השכן".
היא בקושי הביטה בו והוא בקושי הביט בה, על אף שנראתה כמו החלום הרטוב של רוב הגברים בראשו היתה אחרת, הוא הביט בה בתור הדרך ולא בתור היעד, "היתה פה מוכרת אחרת, יש מצב למספר שלה?" הבלונדינית גיחחה יותר עליו מאשר על הבקשה וחזרה להביט בפלאפון.
"בבקשה, זה דחוף" הוא ניסה בשנית, היא לא הרימה את מבטה, רק ביקשה "50₪ בשביל הטרחה" איזה דור מזויין חשב לעצמו כששלף את הכסף מהארנק, סופסוף היא השתמשה בפלאפון למשהו חיובי.
"כן, כן, לא יודעת רגיל כזה עם מעיל עור, כן, טיפה חמוד כזה, לא יודעת הוא לא נראה כמו זונה, רגע אבדוק", היא הניחה את הנייד "אתה הזונה?" גיבורנו הנהן מהר מידי, הוא שנא את הכינוי אבל היה מסוקרן ומחורמן מידי מכדי להניד לשלילה.
עם הפתק צהוב ביד הוא מיהר אל הכתובת הרשומה שם, מכיר את העיר כמו את כף ידו, לא שבימינו זה עוזר יותר מידי, הוא כמעט ודילג במדרגות של הבניין המשעמם, דופק בדלת בהתלהבות של ילד קטן.
הדלת נפתחה רק מעט, נעולה במנעול העליון, הוא שמע את קולה בוקע מהצד השני שואל אותו מי זה, "היי, זה אני, מהחנות", היא חייכה למרות שלא ראה זאת, לא חיוך של חיבה אלא חיוך אחר, ממזרי יותר, חיוך של אדם עם כוח, "שאלתי מי זה" היא חזרה, הוא אמר את שמו אבל היא לא התרצתה, "ניסיון אחרון, מי זה" ואז נפל האסימון "הזונה", הפעם הוא ידע שהיא מחייכת, הפעם החיוך שלה יכול היה להאיר את האזור, כמה שהוא שנא את הכינוי שניתן לו בפעם הראשונה רק אתמול.
"תפשיל מכנסיים ותכניס את הזין דרך פתח הדלת", הוא חשש, זה יכול להיגמר רע, אפילו לא ידע אם היא סדיסטית ושהדלת תסגר עליו או בעצם עליו, אולי היא תמשוך אותו מהזין ותשאיר אותו ערום במסדרון.
הוא נכנע, העביר את הזין, נהנה בין רגע מהמגע של ידה, היא הביטה בו דרך הפתח הצר, מאוננת אותו על יבש, מכאיבה ומסובבת כאילו שמנסה לקשור את הזין עם עצמו, קולות אי נוחות בקעו מפיו "נעים לך זונה?" פיו אמר שקר, אך פניו המעוותות דיברו אמת, היא ירקה על כף היד וחזרה לאונן אותו, תנועות ארוכות ומהירות "תירקי שוב" הוא ביקש אך היא לא נענתה, "עוד רוק" הוא התחנן אך במקום רוק חדש הרגיש מעיכה של הבייצים ומיד אחריה משיכה, הדלת החלה להיסגר על הזין הבולט עם הורידים היפים "פעם הבאה שאתה נותן פקודה אתה מאבד את הזין והבייצים, ברור? יופי" אמרה מבלי לחכות לאישור ממנו, מציבה לו עובדה.
הוא ממש רצה לגמור וזה לה עלה בקנה אחד על רצונה, אז הוא ספג שם הפלקות, 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10, בכל פעם אמר לה תודה "מה אתה?" היא שאלה אחרי העשירית "זונה" הוא ענה והדלת החלה להיסגר בשנית על הזין שלו, הוא כבר פחד שטעה בתשובה ואז המנעול העליון שוחרר.
הוא פסע פנימה עם הזין בחוץ, מחזה קצת סוריאליסטי, בפנים על יד הספה בסלון ישב גבר נוסף, גבר גדול שנראה כמו דוב, שעיר, רחב, גבוה, אולי הוא זה הפה שמצץ אותו לא מזמן, בעצם יש לו יותר מידי שערות על הפנים, הגבר הביט עמוקות בקיר שממולו מבלי להביט באורח החדש.
הבחורה השמנה שכבר לא נראתה גותית בלי האיפור התעלמה מהדוב וכך אמרה לגיבור לעשות "הוא בעונש, שילמד לא להשיר שיער בבית", העדר האיפור החמיא לה, אומנם הפאסון ירד אבל משהו אחר עלה.
"שכבו פה על הריצפה, בעירום" הדוב לא היסס, הוא מיהר להתפשט ולשכב על הגב פותח פה, יודע מה עתיד לבוא, היא ירקה לתוך פיו ואז כף רגלה הבהירה נכנסה, ממלאת אותו, גיבורנו החל להפשט, הוא דמיין את טעם רגליה ורוק החל למלא את פיו, הוא נשכב ערום עם הזין עומד כמו סרגל שמלמד מה זה 90מעלות.
המובילה התיישב בין שניהם, כפות רגליה בתוך פיותיהם, מלוקקת על ידי שני גברים ערומים, או שמא גבר ודוב.
היא החלה לאונן אותם יחד, יד עליו ויד על השני, משחקת עם שני הבולבולים העומדים כל יד לבולבול אחר, מאוננת ומחייכת, "כן זונות שלי, נעים לכם?" שניהם ענו במהירות, מתחרים מי יענה ראשון, הוא לא ידע את זה אבל הכל היה כהכנה למשחק הבא שלה.
אחרי לפחות 5 דקות של אוננות אשר חלקה אינטנסיבית היא אמרה "הראשון שגומר מלקק את של השני", האדם הופתע, החיה לא, כאילו שהדוב ידע שלשם נגיע "אבל אוננת אותי קודם בלי לתת לי לגמור" - איזה טעות זאת היתה להתלונן.... היא עזבה את הדוב והתחילה לעסות ולעשות בשתי הידיים, זה היה כל כך טוב עד שטיפות סמיכות החלו לצאת, היא ידעה מה הוא צריך יותר ממנו, קראה אותו כמו שהוא קרא את הפתק, "עוד תלונות?" היא שאלה בזמן שמתרכזת בכיפה "לא לא, בבקשה".
המשחק חזר לקדמותו, יד על האדם, יד על החיה, שיוויון, הגיון, היא ירקה על האיברים המגורים והמשיכה במהירות, עדיין מתענגת מליקוקי הרגליים שלה, קרב מוחות בין האדם לדוב אך שניהם היו חזקים.
לבסוף הדוב התפוצץ, מתרוקן בקולות גניחה חזקים וארוכים, משפריץ זרע לכל כיוון, גיבורנו ידע שהוא ניצל ובנוסף לתחושת ההקלה שהוא לא צריך ללקק זרע הוא הרגיש
גאווה