אתחיל ואומר תודה לכל מי שקרה את הפוסטים - גם אם לא עשיתם לייק או שהשארתם תגובה.
הוסיף בכך שאני אוהב לכתוב, בעיקר כי זה קל לי, אני אוהב גם לכתוב בגלל הפידבקים הטובים וצפייה בנקודת מבט אחרת.
סיפורנובמבר זה אתגר של כתיבת סיפור בהמשכים לכל חודש נובמבר - מי שקרא את שלי חזה במו עיניו ביצירת מופת של זבל טהור שהקשתה עליי מאוד, אבל איך זה השפיע עליי? שאלה טובה:
הפסקתי לקרוא פה בלוגים.
הפסקתי לכתוב דברים שאני מאמין בהם.
הפסקתי להיות בצ'יל.
הכניסה לפה לוותה במטרה מאוד ברורה.
למרות כל אלו לא פרשתי, על אף שבכמה פעמים זה ישב עליי רע כל עניין הכתיבה, לא יכולתי להרשות לעצמי לפרוש - כמי שמחנך ילד שהוא דור העתיד, איך אוכל להביט בעינייו ולשאוף למצויינות ודבקות במטרה אם אני בעצמי פורש?.
טיפה על הסיפור (בכל זאת חודש של כתיבה ופוסטים חופרים)
ביום השני של הכתיבה הבטתי מה המילה האחרונה והסוף פשוט נבנה מולי - רציתי ליצור סיפור שמזכיר את הרעיון של שאטר איילנד, הייתי שמח להעיף כמה מהפרקים שהרגשתי שאני נאלץ לכתוב.
הקושי גם לנסות להמציא את עצמי בקטע המיני בכל יום הרגיש נואש ומתאמץ.
לסיום, טוב שהיה ובעיקר שנגמר.