בחוף פעם שנייה
שני יומי מחלה
סתם מחלה,! לא באמת חולה.
צריכה חופש, מהעבודה הבלתי סדירה.
צריכה חופש, מהדיבורי זימה ללא הפסקה.
נסעתי לים, התרגלתי לחברה.
מצאתי מקום מסתור, בין אבנים, רחוק מאנשים.
כל מי שקרוב, שוחה רחוק, גולש על הגלים.
ואני? אני מנסה. מנסה להתנתק.
לשכוח מהחיים.
לשכוח מהחוסר אונים.
להינות ממהרגשה של השליטה. השליטה בחיים.
השליטה...... השליטה השגויה.
מנסה להרגיש. להרגיש חופשיה. חופשיה מהשקרים.
השקרים של אנשים אחרים.
כמה אני אוהבת.... את הים, את החוף, את הטבע.
את רעשי הרקע.
איך הילדים צוחקים, צועקים בהנאה, והההורים המתוסכלים. המוודאים שהילדים לא בסכנה.
איך כל אדם, מכוון לצד אחד, לצד שמול השמש.
איך כל אחד מאיתנו, צופה בשקיעה, ביחד, כאחד.
ילדים, מבוגרים, נערים, כאחד.
הים שלנו...
האוקיינוס.
הטוהר שקיים בו.
העוול שקיים בו.
הרוע שקיים בו.
העצב שקיים בו.
כמו יין ויאנג.
רק שהיין מנצח.
הלילה מנצחת.
היאנג נעלם.
נעלם כלא היה.