צריכה לקטר

כתבתי את זה כבר כמה פעמים. 

 

אבל..... 

 

אני אוהבת להשתכר. 

 

מאוד. 

 

ולאחרונה? לאחרונה נהייתי אלכוהוליסטית. 

 

למזלי,

הרב,

אני מודעת לעובדה שזו בעיה.

אני מודעת לעובדה שאני שותה יותר מדי.

בתדירות גבוהה מדי. 

ובו זמנית, יודעת שהבעיה רק בשלבים הראשונים שלה, בחיתולים שלה.

שעדיין יש דרך החוצה.

עדיין יש דרך, דרך לעצור את עצמי.

לשנות התנהגות.

להגן על עצמי.

 

מעצמי. 

 

 

והאירוניה? 

אני מתעבת אלכוהול עם כל הנשמה. 

הטעם? גועל נפש. 

ההרגשה הורגת. זוועתית. 

במיוחד ביום שאחרי. 

 

אבל עדיין, אני שותה. 

 

כדי לשכוח. 

לשכוח את עצמי. 

לשכוח את העולם. 

לשכוח את המחשבות שרצות לי בראש כל הזמן. 

 

אני מכורה לסטלה,

שהאלכוהול יכול להביא, 

אומנם לא תמיד. לא מספיק. 

 

התמכרתי לסטלה בתחילת המלחמה. 

עם וויד. 

וזה הרגיש פשוט, מדהים. 

הדרך שבה תוך כמה דקות, שוכחים מהכל, מרגישים הכל. 

איך שהזמן לא זז. 

איך שהמוזיקה כל כך איטית, כל כך מהנה. 

איך שהאוכל, נהיה טעים לא משנה מה. 

מה אני שמה בקערה. 

 

אני לא יודעת להתמודד.

 

לא. 

אף פעם לא ידעתי איך. 

פשוט המשכתי הלאה. 

זרמתי הלאה. 

 

אבל עכשיו? 

עכשיו בא לי רק וויד. 

לא סקס. 

לא גבר. 

לא אישה. 

לא חברות. 

 

אך ורק- וויד. 

לשכוח שאני עדיין כאן. 

לשכוח מכל הקיום של הכל וכולם.