צריכה לקטר

הייתי רוחנית. 

 On and off. 

 נולדתי למשפחה משיחית. 

במקרה שלי, רק נשים גידלו אותי. 

לא לסביות. 

אמא ואחיות. 

בלי אבא. 

משיחיים?... בקטע שלי? יהודים שמאמינים בישוע ובברית החדשה. 

מכבדים את היהדות עם חוקי התנ"ך, ובוא זמנית מאמינים שישוע הוא המשיח. 

אני כבר לא מאמינה. 

מעז נהייתי אגנוסטית. 

לא מאמינה בכלום. 

בשום אל, בשום דת. 

אבל, מודעת לעובדה שאין דרך לדעת מה האמת, ומה שקר. 

אולי אלוהים קיים? אולי זאוס קיים? אולי אין בכלל שום דבר רוחני?. 

הראש פתוח, כל עוד יש משהו להוכיח.....לי.

משהו אמיתי. 

היו לי כמה שנים שהייתי אתאיסטית. לא האמנתי בכלום. להיפך, הייתי בטוחה לחלוטין, שאין שום דבר רוחני שקיים, לא באמת. 

שכולנו סה"כ בשר ועצמות. בלי רוח. 

עכשיו אני מבינה שונה. 

שאין לי מאיפה לדעת מה נכון ומה לא. 

הייתה לי תקופה רוחנית אחרת. 

התגלגלתי מדבר לדבר. 

למדתי טארוט אינטואטיבי, ולא אינטואטיבי. 

למדתי כישופים וכשפות, בייחוד וויקאניזם. הילול וכבוד לאמא אדמה, לטבע, לחיות. 

אני עדיין מתחברת לוייקאניזם. השאר? כבר לא. 

אומנם אין לי אמון בשום דבר רוחני. 

תמיד יידבק לי האהבה העזה לאמא אדמה. 

לטבע שלנו. 

לעצים, לצמחייה. 

לארץ. 

זו לא הכתיבה הכי טובה שלי. 

אבל זו האמת בעיניי, בצורה מתומצת. 

אני, אגנוסטית. 

ואישאר כך עד שיוכיחו אחרת.