התיישבתי להשתין אצלו בדלת פתוחה
ניסית להתרכז כי רמת הגירוי בגוף היה גבוהה מאוד אפילו שכבר גמרתי
הוא נעמד מולי.
מסתכל.
משתהה רגע.
מתקרב.
שולח את היד שלו אל בין רגליי
ומתחיל לעסות אותי. בלי לומר מילה
ואני
מנסה להתרכז ולהשתין
ובלי לשים לב נמסה לו על היד.
בישיבה על האסלה.
רד למטה. אני מתעשתת (או לפחות מנסה)
הוא יורד וממשיך
ואני מבינה שאני כחומר בידיו ומתמסרת לרגע הזה שעד לפני דקה וחצי הביך אותי בקיומו.
הוא תופס ומרים אותי מהישיבה על האסלה
אנחנו נעמדים במסדרון הצר
הוא חופר בי עוד חצי דקה
אני בקושי מצליחה לעמוד ונשענת עליו. כולי.
בידיו.
ובלי לתכנן
רק להתמסר
לאט לאט
נקווית שלולית על הרצפה.
אני נוזלת לעצמי על היריכיים עוד ועוד
והוא לא מפסיק.
השלולית מתפשטת על הרצפה מסביבנו
אני קורסת לתוך הידיים שלו.
"נדיר שאני משפריצה" אעלק. הוא אומר
עבדת עלי.
ואני... שלא השפרצתי בכזו מהירות אפעם
רק חייכתי.