את האישה הזו ראיתי לראשונה (במציאות) בסופר פארם. קניתי ויטמינים לילד ובדרכי החוצה, עת אני פוסע בין המדפים לכיוון הקופה ראיתי אותה עומדת ליד הקופה, בפרופיל, וכשהבחנתי בה היא הסתובבה ויצאה. המוצרים שלי היו משולמים כבר בבית המרקחת של הסופר פארם אז לא הייתי צריך לעמוד בתור לקופה ויצאתי אחריה. כמובן שמשהו בחזות הסקסית המרשימה שלה משך את תשומת ליבי ויצאתי מהחנות והבטתי בה צועדת על נעלי העקב הגבוהות שלה.היא היתה אישה גדולה, לא שמנה אלא גבוהה ומלאה במקומות הנכונים. צורת ההליכה שלה גרמה לי להבחין בחוטיני שלה והעיכוס החצוף והמגרה. היא נכנסה לחנות AM:PM הצמודה ולרגע היססתי אם להיכנס רק כדי ליהנות מזיו הסקסיות הזו עוד קצת או ללכת לדרכי, ולבסוף החלטתי לא לעקוב אחריה לתוך החנות אלא הלכתי הביתה.
באותו לילה, בחלומי, סצינה זהה רצה לי במחשבה, מן דז'ה וו שכזה. רק שבחלום אני נכנס אחריה לAM:PM. אני רואה אותה נכנסת ועוברת באחד המעברים ופונה למעבר שנסתר מעייני. אני לא ממש רוצה להעלות חשד או לגרום לה להבין שאני נמצא שם כי אני נהנה להביט בה. אני עושה את דרכי למקרר מוצרי החלב, כאילו שנכנסתי לחנות במטרה ברורה ואחרת ממה שרץ לי בראש, כל העת סורק את מעברי החנות לראות אם אוכל להגניב מבט נוסף באמזונה שנקרתה בדרכי. בדרך לעומק החנות הלב שלי מתחיל לפעום חזק כשאני רואה אותה עומדת ובוחרת קופסת דגנים ואני גם מצליח להבחין במבט גנוב שהיא שולחת לעברי. זה נראה כאילו לא ייתכן אבל עוברת בי המחשבה שאולי היא זאת שמסתכלת עלי??
אני ממשיך ללכת וכשמגיע למקרר מוצרי החלב אני שקוע בהעמדת פנים של אחד שבוחר האם שוקו-שוק של תנובה טעים ועדיף על המילקשיק של יוטבתה כשלפתע אני מרגיש טפיחה קלה על הכתף וריח בושם עדין ומשכר אופף אותי.
-"אתה יכול לעזור לי במשהו? " הקול שלה משייט אל תוך אוזני והאמת אני די מתקשה שם במכנסיים. אני מנסה לשמור על איפוק ורוגע, לפחות למראה כשאני מסתובב אליה. היא ממש מרשימה אפילו יותר מקרוב. היא לא מלכת יופי אבל בהחלט נאה למראה והסקסיות הנשית שלה רק מאדירה ומתעצמת כשהיא מדברת איתי. אני שם לב שגם המשקפיים שעיטרו את חוטמה קודם לכן כבר לא שם ובהתחלה לא כל כך מובן לי למה אבל אז, לאחר שאני מהנהן בראשי בהסכמה לעזור לה, היא מבקשת
-"אני פשוט לא מצליחה לקרוא את הערכים התזונתיים של הבראנפלקס הזה, אתה יכול לומר לי כמה קלוריות פחמימות ונתרן מצוינים על האריזה?"
אני מנסה לשמור על ארשת פנים קולית כזאת, נושם עמוק ומנסה להסתיר את התפיחה במכנסי כשאני משיב לה -"בוודאי, אין בעיה....תני לי לראות...קלוריות ל100 גרם 267, פחמימות 15 גרם ונתרן 5 מ"ג (כמובן שאין לי מושג אם בכלל הנתונים האלה נכונים או לא, בחלום זה מה שאמרתי לה)"
היא מחייכת אלי ולוקחת את הקופסה בחזרה ואז אני אוזר אומץ ואומר
-"את יודעת שאם תבחרי במוצר הדומה של קלוגס תקבלי ערך קלורי מתון יותר ופחות נתרן - כמה שפחות נתרן תמיד מומלץ יותר", אני אומר באינטונציה של תזונאי מדופלם.
היא מחייכת אלי שוב ושואלת
-"אתה מתכוון לערך קלורי נמוך יותר? אתה חושב שיהיה טוב עבורי אם אמעיט בקלוריות?" היא שואלת ספק מעוניינת בתשובה תזונתית מלומדת, ספק מנסה לדוג תשובה מתוך כוונה נסתרת. אני חד מספיק כדי לדעת לבחור בתשובה שמתאימה באותו רגע עם חיוך תמים
-"את ממש לא צריכה ערך קלורי נמוך יותר במוצר שכזה אבל היחס בין קלוריות למרכיבים האחרים יהיה אופטימלי יותר אם יהיה מתון יותר" החיוך שלה מעמיק וממש כובש אבל אני מנסה לא להראות מושפע מזה כל כך. אני עדיין מתוח ולא יודע מה לעשות הלאה, לאן אני בדיוק חושב ומצפה שהאינטראקציה הזו תלך. ואז היא מפתיעה אותי באמירה מעיזה מסוימת
-"עזרת לי מאוד ובהחלט השכלתי...אני חושבת שאקח, בעצתך, את הקלוגס..." אני מחייך אליה ואז היא מוסיפה "תרשה לי לקנות לך קפה כתודה על כך?" מאיפה זה בא אני תוהה, קפה? על מילה וחצי של מידע זמין לציבור? אבל לא חושב פעמיים ואומר
-"כן בשמחה..." על מה חשבתי שאמרתי את זה? לאן אני חושב שזה עלול להוביל? אני בחור נשוי ואוהב את אישתי...יש לי ילד...למה אני חושב עם הזין ולא עם הראש?...מחשבות פשוט צצות אך נדחקות לאזור האחורי במחשבה כשאני פוסע לצידה של יצירת האמנות הזו לעבר הקופה...היא משלמת ואנחנו יוצאים את החנות
-"יש פה ארומה מעבר לפינה" היא אומרת לי
-"כן אני יודע...מכיר את המקום" אני עונה במן התלהבות אינפנטילית אך עצורה מעט...
בדקותיים בה אנו צועדים לעבר ארומה מתפתחת בינינו שיחת חולין קלה על ענייני דיומא, מזג אויר, חום ולחות ומה הביא אותנו בדיוק לחנות לפני האינטראקציה בינינו.
התיישבנו בשולחן הכי מרוחק בארומה, עם קפה הפוך קטן בידי ואייס קפה גדול בידיה החושניות. היא הובילה למקום הזה. אני עדין נאבק עם עצמי בלהבין מה אני עושה שם איתה. נכון היא מרשימה וסקסית ונכון רצו לי כל מיני מחשבות עליה, אלוהים רק יודע מהן (אלוהים ואני כמובן), אבל לזה לא הייתי מוכן וכנראה שהטבע הזכרי שלי שלט במצב כשהרשה לכל זה לקרות וכנראה שהוא שולט גם עכשיו כי אני לא מראה כל סימן לסיים זאת, לקום להתנצל וללכת....
-"אני חייבת להתנצל ולומר שכבר בסופר פארם הבחנתי בך. חיפשתי אדוויל וכשדיברת עם הרוקח, הקול שלך פשוט עשה לי משהו. קפאתי במקומי והייתי חייבת ללכת ולראות מאין הוא מגיע. וכשהגעתי לקצה המעבר והגנבתי מבט לכיוונך רק ראיתי אותך מהגב ומשהו פשוט גרם לי להסתכל עליך ולהתענג על הקול שלך ועל דמותך מרחוק....אני...אני ממש לא עושה זאת אבל הרגשתי כמו ילדה קטנה, גרופי של כוכב רוק, שמעריצה והולכת אחריו, כך התהלכתי בין המעברים רק לתפוס עוד מבט אחד שלך וכשהגעתי לקופה וראיתי אותך מתקרב והצלחתי לראות אותך מלפנים וראיתי שמבטך קלט את נעיצת המבט שלי הייתי חייבת לצאת ולנסות להתנתק...אני לא יודעת ממש מה עבר עלי...ואז נכנסתי לAM:PM בתקווה שהכל ישכח אבל אז ראיתי אותך שם גם כן וחשבתי שאם ניתנה לי הזדמנות שניה אני אקח אותה וניגשתי אליך [היא מנסה להסדיר את נשימתה לאחר ההסבר הרצוף וחסר ההפסקות]....אני מתנצלת אם אני נשמעת הזויה או קצת בהפרעה ואני ניסיתי לחשוב כל הדרך לכאן אם ואיך לומר לך, ומה אתה עלול לחשוב עלי, והחלטתי שמה כבר לעזאזל יכול לקרות...."
אני ממש נדהם למוצא פיה ומשמע אוזני. היא עושה עבורי את כל עבודת מתן ההסבר והאמת מה שאני שומע די מחמיא לי וגורם לי לעבור מהמצב הלחוץ הנרגש למצב הרגוע, מצב קול שכזה, רק שזה לא ממש מכין אותי למילים הבאות שיוצאות מפיה, בשצף דבריה...
-"אני חייבת אותך, אני רוצה אותך......" אני די הלום פשוט מתמקד על השפתיים שלה מוציאות מילים בצורה ישירה ובוטה שאין לי איך להגיב עליהם בשליפה, והיא משיכה "....בתוכי!"
היא מנמיכה קול ועוברת למצב לחישה כמעט שנלחם ברעשי הרקע שיוצרת הרוח הנושבת
-"אני יודעת שמה שאני מבקשת זה די הזוי ואתה יכול בכל רגע לקום וללכת ולחוש בוז כלפי, וזו תהיה זכותך, אבל אין לי מה להפסיד וכמו שלא ראיתי או פגשתי בך לפני כן כנראה שגם לא אעשה זאת אחר כך...אני די רועדת בפנים כשאני אומרת זאת ואם הייתי יודעת עכשיו שאתה לא מזועזע מהבקשה ולא שולל אותה הייתי לוקחת את היד שלך אל מתחת לשמלה לי ונותנת לך להרגיש עד כמה אני רטובה עכשיו...."
??? מה אני עושה? מה אני פאקינג עושה עם זה? מיהו ה lucky fuck שנופלת בחלקו הזדמנות שכזו? שדמות יומיומית שנקרתה בדרכו והפכה למושא פנטזיה בין רגע, תהפוך ממשית ופוטנציאלית ובנוסף, כל זה בא מצידה, ללא סיכון, ללא מאמץ??? ועם זאת, מכשול שקשה להתעלם ממנו - אני לא רווק, אני לא חופשי לעשות את הדברים האלה!!! אני נשוי ויש לי ילד קטן, אוצר ממש, איך אני יכול להסכים לדבר כזה??????????? אסור, לא אסור - אני יודע שיותר מכל המצפון שלי יכרסם בי בעודי חי!.!.
מחשבות לחוד אבל הפה שייך לכוחות המורדים...
