ZFT

להם דברים חבויים אשר חששתי להוציא בעבר.

בזמן האחרון התחלתי לחשוף את הצד הזה שלא חושב אך ורק על אחרים אלא קצת על עצמו - על הרצונות שלי, הכוונות שלי והחשקים שלי. נכון, אלו דברים שהיו אמורים להתעורר מזמן. להפסיק לדאוג רק לאנשים אחרים ולחשוב קצת על מה אני רוצה וצריך גם אם זה אחרים לא יהיו מרוצים בהכרח.

מה שלא חשבתי שיתגלה הוא הצד הסדיסטי שלי שבא יחד עם זה. הצד שאוהב להתעלל פיזית ומנטלית, זה שיודע לחרפן ולערפל במילה. הצד הזה שבאמת אכפת לו מההנאה שלו, מהסבל של האחר (כמובן שרק בהסכמה) והרצון לרמוס ולבנות בכדי להגיע לסיפוק עצמי מהשורה הראשונה.

תמיד חששתי להוציא את הצד הזה מכיוון שתמיד הרגשתי את הצורך לרצות על מנת לקבל אהבה אך נראה שקיצוניות לכאן או לכאן תמיד מביאה לתוצאה ההפוכה. 

היום אני שלם יותר עם הצד הזה, שמח שהוא לא מתחבא באפלה. מגיע לו את המקום הראוי לו כי במקום מסוים הוא רק מחזק ומפתח עמוד שידרה. 

אז זה נאמר לי היום ע"י שניים מחברים לעבודה, "אתה יודע אתה משדר אפלה, אבל לא בקטע רע, זה דווקא מסקרן לדעת מה אתה מסתיר שם".

אז עניתי לו ולה תודה, אני מנחש שאני יודע למה הכוונה. 

מה שלא אמרתי להם זה שהם ממש לא רוצים להכיר את הצד הזה שבי, הוא לא נעים, הוא עטוף בחוסר שממלא את החלל, כזה שנוטה לחשוב יותר מידי.
זו אפלה מדבקת, חושבת יותר מידי על משמעות החיים (אם היא קיימת בכלל), היא מחייכת, צוחקת, חברותית ומחממת
אבל רק החדים באמת יראו את הריקנות שמסתתרת בעיניים, יראו את הבדידות מוקפת באנשים, זו שרק רוצה להתקרב ולהיות חלק אבל מבפנים מרגישה שכולם צבועים.
התחושה הזו שכולם משחקים אותה, הרי לאף אחד לא באמת אכפת, איך יהיה להם אכפת? אתה נגיש מידי, נחמד מידי, מכיל מידי. 
אתה יותר... מידי. האפלה הזו יודעת מה אתה, אתה לא יכול להסתתר ממנה, היא הרי בסופו של יום אתה.

רוב חיי ניסיתי להיאבק באפלה הזו, בחוסר, בישות הזו שמנסה לשמור עליי מפגיעה אבל יודעת להוריד אותי טוב מידי למטה..
אך בזמן האחרון למדתי לקבל אותה, לחבק אותה, להבין שהיא, עם כמה הרסנית שהיא, רק עוד חלק ממני.
למדתי שהיא כמו נחש חנק, ככל שמנסים להיאבק בה כך היא מתהדקת מסביב לצוואר, אך ברגע שמכילים אותה, מבינים אותה, מאמצים לחיכך..
כך ניתן למצוא מעט שלווה.

 

ואולי זה מה שיפה כל כך, נותן לדברים הקטנים משמעות, מלמד אותנו מה חשוב באמת ומה סתם הבל הבלים.
בעבר היה לי קשה לקבל את הקונספט הזה, שכל דבר מגיע סופו ביום מין הימים. 
הפארק האהוב בו נהגת לבלות בילדותך, סדרה שהיית מחכה לה כל יום רביעי כדי להבין מה לעזאזל קורה, רק כדי לחכות לפרק הבא. 
מאכל מדהים שהרגע זללת במסעדה, חברויות, אהבה.. 
הסופים האלו יש להם מטרה גם אם היא לא נראית לעין בהתחלה, אני חושב, או יותר נכון רוצה להאמין, שהסיבה היא ללמד. 

התנהגויות של אנשים, דפוסים, טעויות, תובנות. הסופים האלו מדייקים אותנו, מחשלים, מלמדים אותנו אילו התחלות נרצה בסופם. 
נכון, התחלות חדשות הן דבר מפחיד, במיוחד אחרי סופים אשר השאירו חותם משמעותי בחיינו, אך אולי זו המקפצה שעלינו לקחת על מנת לשפר את חיינו. 
אולי אם לא נפחד לסיים, נדע לאהוב להתחיל, נדע להעריך את מה הכאן ועכשיו במקום להתרכז רק בעתיד. 

 

חוץ מזה שיש לי רצון עז להיכנס לים, לתת לגלים לסחוף אותי פנימה, אולי כך ארגיש משהו מעבר לריקנות בשל אכזבות שונות מהעבר.
לא, לא.. אנחנו לא הולכים לכיוון הזה, אנחנו נלחמים בגלים ונשטפים חזרה לחוף. מתחממים מול המדורה הקטנה שמאירה את החושך מסביב ומשאירה תקווה קטנה לעוד. 
אתה תעבור את זה, אתה חייב, אכזבה אחת נוספת לא תפיל את רוחך, אתה תקום שוב מחר. 
אתה יודע מי אתה, אתה יודע מה אתה שווה ולמה אתה מסוגל. אתה יודע שאתה שונה וחושב די מוזר אבל אתה אוהב, אתה חם, אתה מאיר כל חדר אליו אתה נכנס.. 
אז תאיר גם את עצמך, תדליק לעצמך את המדורה עם המוזיקה שאתה אוהב ואיזו ארוחה מנחמת וחמה. 

בסוף אתה תצא מהיער האפל, הענן הגדול יחלוף וקרני השמש יחממו את פניך. אתה תמצא את המעיין אותו אתה מחפש בו תבנה את המשך חייך. 
אז תמשיך להיות מצחיק, שנון, חכם ורומנטיקן חסר תקנה. אי שם תקים לך בית עם האחת שתראה אותך, תאיר את ליבך.

 

 

את לא פה זמן רב.. אבל אני כבר לא מתגעגע, כבר לא כמהה למגע שלך. 

שלום ולא להתראות, מי יתן וזו באמת הייתה הפעם האחרונה.

 

 

 

 

 

 

 

אנו נמשכים למה שלא טוב לנו

ולפעמים זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.

 

 

 

 

חשוב לזכור שלמעשים שלנו יש השלכות, השאלה האם אנחנו זורמים עם הזרם.. או שוקעים למצולות.

 

 

 

Rip ozzy. You changed our lives.

 

 

 

אם יש משהו אחד שהפסקתי לעשות בחיי זה להתפשר על הדברים החשובים לי בחיי.

אני לא מדבר על פשרות הגיוניות ולגיטימיות, בטח לא על פשרות נחוצות אשר מגיעות במערכות יחסים. 

אני מדבר על פשרות כלפי אנשים שהדבר לא מגיע להם, אלו שלא מעריכים או לא מתפשרים מצידם.

איך שהוא אני נתקל יותר מידי בסיטואציות בחיי שאני נקשר לאנשים, מקווה שהפעם זה יהיה קצת יותר אמיתי.

אז, ברגעים אלו אני נוטה, קצת יותר מידי מהר כנראה, לתת מעצמי אובר. בין אם זה ביחס או במעשים. 

הבעיה מתחילה כאשר הצד השני אינו מחזיר באותה צורה, שם תמיד נפגעתי והייתי נשאר בקשר עד שהנפש לא יכלה יותר והוכתמה. 

 

היום אני לא נשאר במקומות האלה, למדתי על בשרי מתי לצאת מסיטואציות אשר עלולות לפגוע בי יתר על המידה.

מקווה שכולם יוכלו ללמוד זאת, לדעת מה נכון עבורם ולא לתת מעצמם לאדם הלא נכון יתן על המידה.

For the next week I'll wear for the first time a chastity without taking it off.

Can't wait to see the results on my mind.