שלוש פעמים אני צריך לגרום לך להבין שאת שייכת לי. שלוש הבנות שהן שונות זו מזו מהותית, וכל אחת מהן מחייבת סדרה שונה של פעולות מצידי ומצידך. שלוש תנועות שכל אחת מהן מתרחשת בזמן שונה ובקצב שונה. נערמות זו על זו ומתקפלות זו אל זו לכדי שלם שיש בו מן הפנטסטי.
בפעם הראשונה אני צריך לגרום לך להבין שהראש שלך שייך לי. המחשבות שלך, הרציונל, התהיות וההרהורים שלך בעבר, בהווה ובעתיד. זו תנועה של האינטלקטואל, דרכה את מבינה שאני רואה את מחשבותייך. אני מבין איך הראש שלך עובד כי אני נוכח בו - משם נובעת שייכות של הראש.
בפעם השניה אני צריך לגרום לך להבין שהגוף שלך שייך לי. דרך מגע בגוף שלך, בין אם כזה שהוא רך ובין אם כזה שהוא קשה. מחקר גופני שעוסק בלחיצה על הכפתורים הפזורים על פניו. את חלקם רואים וחלקם חבויים. לחיצה אחת תהיה עדינה, אחרת תהיה חזקה, שלישית עשויה להיות כמעט בלתי נסבלת. לחיצה שנלחצת מרחוק אל מול לחיצה שנלחצת מקרוב. ולחיצה שלישית קרובה כל כך, שהגבול המפריד בין הגוף שלך ובין הגוף שלי מיטשטש. המקום בו את נגמרת ואני מתחיל. להכיר את הכפתורים שלך וללחוץ עליהם את כלל הלחיצות שניתן ללחוץ עליהם - משם נובעת שייכות של הגוף.
ובפעם השלישית והאחרונה אני צריך לגרום לך להבין שהרגש שלך שייך לי. משמעות הדבר היא לעורר את הרגש שלך. איזה רגש? כל רגש. כלל הספקטרום הרגשי שלך עם דגש על הרגשות החזקים, הסוחפים, בראש הפירמידה ובבסיסה: אהבה, אושר, עוררות מצידו האחד של הספקטרום; פחד, אימה, טרור מצידו השני. לראות את העולם הרגשי שלך ולהפעיל אותו כרצוני, לגרום לך להרגיש ככל העולה על רוחי ברגע כזה או ברגע אחר. תוך שימוש בשייכות שכבר נוצרה בראש שלך ובגוף שלך - משם נובעת שייכות של הרגש.
ורק אז נוצר הקסם האמיתי כשאני מעביר את תודעתך לתודעת הבובה. אני האוחז בחוטים המניעים אותך ואת רק הכלי. כלי שרת בצורה של צינור, דרכו אני מעביר את עצמי. להביא אותך לשם בראש ובראשונה ולאחר מכן להשאיר אותך שם, זהו צורך שנמצא בבסיס של האישיות שלי.