לאורך תקופת הכתיבה שלי פה, סיפרתי לא מעט על מקרים בעבר שלי שקשורים בבעלי חיים למיניהם. החשוב מביניהם הוא כנראה הסיפור על לאקי, הכלב האהוב שלי. אבל צרובים בי גם הסיפורים על הנחש והאפרוח, הרפרף עליו כתבתי ממש לאחרונה, ואפילו החתול ערוף הראש שבו נתקלתי ביער.
בהתבוננות אחורה אל העבר שלי, אני מבין שכל אחד ואחד מהמפגשים הללו היו מכוננים. ואני שואל את עצמי לרגע, האם ייתכן, או איך ייתכן, שכל כך בקלות הצלחתי לייצר קשרים עם בעלי חיים שהיום אני מבין שהיו עמוקים, כי היתה להם השפעה עמוקה עלי ועל ההבנה שלי את עצמי, בעוד שעם בני אדם, בייחוד אלה שהיו אמורים להיות הכי קרובים אלי, לא הצלחתי. וזה קושי שאני סוחב איתי עד היום - הקושי לייצר קשרים בעלי משמעות עם בני אדם, בעוד שאהבתי לבעלי חיים, עליה אין עוררין.
אולי זו התמימות האינהרנטית שיש בבעלי חיים שהפעילה בעוצמה את היצר הסדיסטי שלי ואפשרה לי להתחבר לצדדים הללו באישיות שלי. אולי זה היעדר היכולת שלהם לשפוט אותי; להוקיע אותי על מה שאני. אולי זו העליונות שהרגשתי, כמו עם החתול או האפרוח, ואולי זו הנחמה והחיבור לצדדים היפים שהרגשתי עם הרפרף שניסיתי להציל - ונכשלתי.
הרומן שלי עם בעלי חיים הוא ארוך שנים ומורכב מאוד. אבל כך יצא, שאין כמעט בעל חיים אחד שאני לא אוהב, ואין אף בעל חיים שאני לא סקרן לגביו. לאפיין אותו, להבין את ההתנהגות שלו, לאלף אותו, לשלוט בו.
נ. אומרת שהצורך שלי בשליטה בא לידי ביטוי בכל מערכת יחסים שאני מקיים. היא אומרת שאני תמיד חותר לשם, להשיג שליטה על האדם שמולי. אפילו איתה. והיא מוסיפה ואומרת שהיא רוצה להראות לי שאפשר גם אחרת.
אבל אני שואל - למה? ואני שואל זאת משתי סיבות. אחת, האם הצורך שלי בשליטה עד כדי כך לא מיטיב איתי שעלי ללמוד לייצר דינמיקה אחרת מול בני אדם? ושתיים, האם זה בכלל אפשרי עבורי להפוך כך את חברבורותיי? למחוק את מי שאני עד כדי דף חלק, מקומט ומוכתם ככל שיהיה, ולכתוב עליו סיפור חדש?
כילדים, יש לנו פוטנציאל רב לשינוי. אבל ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו גם מתקבעים. הכיוון שלנו הופך מוגדר יותר, קשיח יותר, ושינוי של נתיב חיינו שפעם אולי היה אפשרות שרירה, הופך לדבר קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי.
בתוך כך וממרומי 44 שנותיי, אני חושב שאני יכול לנבא בצורה די ברורה וודאית מי אני אהיה עוד חמש שנים מהיום. עשר. חמש עשרה. מה אהיה; ובעיקר מה לא אהיה.
והאמת? אני חי עם זה די בשלום. אפשר גם אחרת? כנראה שכן, בקושי. אבל האם צריך? בזאת איני בטוח כלל.